כשלים במכלול

 

כשלים במכלול

לפי היהדות צריכה בעיית הרוע להיפתר במסגרת תפיסת העולם הכוללת שלה ואין היא יכולה להרשות לעצמה להתחמק ממנה בהתאם לגישה ש"זה לא נוגע לי" כי הכל נוגע.

הנצרות והאיסלם תומכות שתיהן במיתוס שהעקרונות שביסודן נכונים והזוועות שבוצעו על ידי מאמיניהן בהסטוריה אינן מייצגות אותם אלא מהוות יוצאים מן הכלל. הגישה ההפוכה לכך היא גישת היהדות: היא רואה את כלל הפרשנויות שלה, כולל הנצרות, כחלק ממנה והיהודי אמור לראות את המכלול – את ההקשר המלא - כרעיונות היהדות האמיתיים, המשתלבים זה בזה.

הבעיה המורכבת של יחסי הטוב והרע הקיימים במציאות מוזכרים לא אחת בהקשרים כמו תלונתו-לכאורה של הקב"ה נגד בני ישראל הנושאים את שירת הים לאחר נס ים-סוף באמירה "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" או באמירות כמו "אל תשמח בנפול רשעים" – כי כל אלה מבטאים את היותם של כשלים מוסריים חלק ממכלול העולם.

בהקשר זה, דברי החכמים ופעולות הסנהדרין הם ראש החץ היישומי של היהדות וההסטוריה היהודית היא ביטוי של רעיונותיה. זהו, למעשה, יסוד ההשקפה הרואה את הנצרות כסטיה מן היהדות, המאופיינת בהוצאת ערך הרחמים מהקשרו – ואל מול זה, תפישת האיסלם כסטיה נוספת, שבאה לתקן, על דרך הניגוד, את הסטיה הקודמת – והפעם על ידי הדגשת מידת הדין.

נתונים נוספים