לקרוא לדברים בשמם

 

לקרוא לדברים בשמם

היום, לבוא בשם אלוהים כשאתה דתי מוצהר עושה את הענין קל לאויב הדת, אשר מזה שנים רבות הכשיל והכניע את הדתיים במלכודת הדוגמה; ברגע שאדם מעיד על עצמו כדתי הוא חורץ את גורל הצורה שבה ישפטוהו: מעט מאד יכולים לקחת אותו ברצינות מכיוון שהוא נתפש כ"משוחד" בידי גישה מיסטית, לא רציונלית ורגשית.

ולו רק מסיבה זו אני רואה לעצמי משימה גדולה וחשובה לבוא, כ"חילוני" עם שם אלוהים בצורה מדעית פילוסופית ורציונלית ולבנות לו הצדקה שאיננה מיסטית ואיננה יכולה להיעזר בדוגמה. לא, אינני "חוזר בתשובה" או "כפה סרוגה". אינכם יכולים להכניס אותי לאחת מהמגירות (או בתי הכלא) המוכנים שלכם. אני מייצג משהו אחר, את עצמי, את העובדה שכל אחד הוא יחיד ומיוחד, ואפילו אחד כמוני שבכלל "איננו משהו מיוחד" - הוא משהו מיוחד.

כי כל אדם שפוי בעל שכל ישר הוא משהו מיוחד, שיש בו די כדי להשען על מה שעושה רושם של תיאוריה המחוזקת בנתונים המספקים לה סבירות גבוהה אל מול האפשרויות האחרות, הפחות סבירות.

בענין דוגמות, זה מדהים אותי מחדש עד כמה גם אנשים משכילים – ומבכירי האובייקטיביזם בתוכם - נופלים לתוך המלכודת הזו; הם מניחים איך ייראה האיש שיביא את הישועה ואף אילו מאפיינים יהיו לו - ומי שאיננו מתאים לנתונים הללו לא יקבל, מבחינתם, שום זכות האזנה. מדהים עד כמה קשה לאנשים לקבל את העובדה שחופש אנושי הוא יסוד לכל רווחה. יש לחשוב על העברת מסר המודעות הזה, דרך העובדה שאנו חיים במדינת עבדים. יתכן כי יסתבר, יום אחד, שכל מה שהיה צריך לעשות זה באמת לקרוא לדברים בשמם, בעצמת האמת שבהם, ללא פחד - וללא זעם.

האמירה שבה יש להשתמש, בהקשר זה, צריכה להיות משהו כמו: אני עבד במדינת עבדים, ישראל היא עריצות, החופש נחוץ לאדם, אדם חופשי הוא אדם בריא, אדם משועבד הוא אדם חולה, ועוד עובדות ברוח דומה. כך, תוך קריאת הדברים בשמם, יש לעשות גם לגבי הידע המתגלה לגבי הדת: מוצגת לפנינו תיאוריה בעלת עומק מציאותי גדול, המחוזקת על ידי העובדות שאנו מכירים והנשענת על מסד פילוסופי רחב, כזה המבקש מכל אדם לבדוק את נכונותו. כל אדם בעל שכל ישר ואומץ מוסרי חייב להתייחס ברצינות לסוג כזה של מידע ולקחת בחשבון את האפשרות להתאים אליו את חייו.

נתונים נוספים