מבחן היהדות

 

מבחן היהדות

משפט השופטים או היהדות כמבחן

משותפי האינטלקטואלים העתידיים אני דורש אומץ לב אמיתי: אומץ זה דורש להתייחס אל הדת ומושגיה בצורה רציונלית. זהו המבחן הגדול ביותר שאני מכיר לחוסן אינטלקטואלי ולאומץ מוסרי.

רבים מהאנשים שאני מכיר, אשר קראו לעצמם אינטלקטואלים וחשבו שהם כאלה, נכשלו במבחן הזה.

עם כל הכאב על כשלון, יש לשמוח על קיומו של מבחן אשר מצליח לנפות את המוצלחים והעזים מהפחות מוצלחים והנחשלים. עם זאת, יש לזכור כי מבחן הוא מבחן וכי מי שנכשל בו יכול לעמוד למבחן פעם נוספת, בשלב מאוחר יותר.

יש גם צורך לחזור ולהדגיש כי מבחן היהדות איננו קיים לגבי העקרונות שהיא מגלמת אלא לגבי איכות משפטם של שופטיה. זהו, כנראה, המבחן המוצלח ביותר שקיים היום בחברה החילונית לתכונת האומץ האינטלקטואלי המוצהר הראשי והראשוני: האומץ שבהתעמתות עם עמדה לא מוכרת ו/או לא מקובלת מבחינה אינטלקטואלית בלבד, תכונה הנדרשת מאדם רציונלי, תכונה שהיא תנאי היסוד למצב של שיפוט.

הנושא האינטלקטואלי הוא, מעל לכל, שיפוטי. אדם שאינו יכול להאזין לצורך שיפוט את שני צדדיו של ענין, לשתי מערכות טיעונים, או לראות את הטיעון המופשט, העקרוני והלוגי שמעבר לתופעה החיצונית איננו שופט ובודאי שלא אינטלקטואל, כי האינטלקטואל הוא האדם השופט; הפילוסוף, החכם ו/או האינטלקטואל הם שופטים מהסוג הנאצל ביותר.

מבחן היהדות של שופטיה אינו בגזר הדין שלהם אלא בניהול המשפט שהם עורכים. אם הם אינם עורכים משפט נקי משוחד רגשי, ממשוא פנים של הרגלים רעים או מהשפעות לא שכליות, הם נכשלים כאינטלקטואלים, כשופטים ולמעשה גם כבני-אדם.

הסיבה שבשלה על האדם לאהוב את אלוהים ומעשיו, אפילו אם חלק מהעולם מהווה עבורו כשלונות וסבל זהה לסיבה שבשלה יאהב ילד את אביו כשהוא נותן לו משחק ובו אפשרויות לרווח או להפסד.

הילד אינו כועס על אביו כשהוא נופל מאופניו או כשהוא טועה במשחק – או מאשים אותו בכך שנכשל - אלא אוהב אותו על שנתן לו את האופניים ואת המשחק. ילד אינו כועס על אביו שהביא אותו לעולם אם הוא חולה אלא מודה לו על החיים שנתן לו.

כמו הילד, האדם רואה את התמונה השלמה וכך אמור גם האדם הרציונלי לראות את עולמו של הקב"ה, אחרי שבחן את הנתונים בצורה תבונית ולא משוא פנים. באותו מובן, אמור השופט לקבוע לגבי היהדות לא רק את הערכותיו לגבי תכניה – באם נכונים הם אם לאו – אלא מה משמעות קיומה לגבי תמונת עולמו הכוללת. בכך נבחנת, למעשה, תמונת העולם של השופט – וכך נקבע על ידו גם מסלול חייו.

נתונים נוספים