מגבלות הענישה

 

מגבלות הענישה

ענישה מושלמת איננה ביכולתו של האדם; להרוג את האיש הרע, למשל, אינו מעשה צדק מנקודת מבט של העונש המתאים לפשע. למעשה, אם המטרה היא להסב לו סבל, סביר שמוות מהווה עבורו שחרור מיסורים ולא יסורים של ממש. למעשה, מכיוון שהכל מתים ניתן לומר אף שאם הוא מת הוא אינו נענש באמת.

ההצדקה המוסרית לחיסול האיש הרע היא, כשההקשר מתאים, ההגנה העצמית ומניעת פגיעתו של רוצח בזכויותיהם של חפים מפשע אחרים.

בצד זה, האמונה באל מספקת את ההקשר המלא של המעשה האתי במקרה של תגובה לפשע, כי היא קובעת שהחוטא נענש בכל מקרה, גם כאשר אין ידו של האדם משיגה אותו.

בכל מקרה, העובדה שהפושע מוענש אינה אומרת שהוא באמת בא על ענשו בצורה הנכונה מבחינה מציאותית. למעשה, ספק בכלל באם יכול אדם להגיע לעומקיה של נפש הפושע עד כדי שימצא את העונש שיתאים לפשעו בדרך שתתוקן דרכו או שיתוקן המעוות.

מבחינה זו, העובדה שהמסורת נוקבת במידת הדין ומאפשרת לחפים מפשע לפעול כנגד הפושע יש בה יותר משום ההסדר הראוי בהקשר החברתי מאשר תיקון העוול.

ניתן אף לומר שבמלוא מובן המושג "תיקון" אין בידי האדם לעשות הרבה במקרים כמו רצח. לשם כך יש לסמוך על תיקון שנעשה "על ידי שמים" – ואת הפעולה האנושית הנעשית נגד רוצח או במלחמה נגד אוייב יש לתפוש יותר כהגנה עצמית על הטעון הגנה ולא כפתרון הנגע.

נתונים נוספים