מדע ודת

 

מדע ודת

מדע ענינו קליטה, ארגון ומסירה של ידע לצורך יישומו. הכלי שלו הוא המושגיות שמגדירה הישגיות ומאפשרת הגבה. דת ענינה הצגת מרשם פעולה. מכאן נובע שדיון בקיום או אי קיום אלוהים שייך למדע ולא לדת (אלא אם כן בדת הנתונה דיון כזה הוא מצווה האמורה לשפר את החיים - אולי היהדות). עם זאת, דת שמבוססת רק על האמונה היא מגדל ללא בסיס שאיננו מסוגל לעמוד על קרקע המציאות. לאדם יש צורך באיזון בין מדע לדת.

האיזון בין מדע לדת קובע את איכות החיים של האדם (כלומר: המינון שבין הידע והאמונה, כשהידע הוא מה שהאדם יודע ומבין ואמונה היא הליכתו בעקבות הוראות פעולה לא מובנות). ככל שהידע של האדם במערכת נתונה גדול יותר תהיה אמונתו גדולה יותר ולא, כפי שמקובל לחשוב, להיפך. במובן זה, המדע והדת הם שותפים המשרתים איש את רעהו ולא אויבים המתנגדים זה לזה.

דת, שיסודותיה נבדקים מדעית, כלומר הן מבחינה פילוסופית, בעקרונות היסוד של הקיום והן מבחינת פרטיה היישומיים, לפי התאמתה או אי סתירתה את המציאות, היא דבר בריא לאדם. היא בריאה באותה מידה ומאותם סיבות שבריא לילד להיות מודרך על ידי מבוגר שהוא סומך עליו לגבי ידע שאיננו יודע, או שבריא לאדם הבוגר להיות מודרך על ידי חכמי העבר בתחומים רבים ושונים שבהם נצבר ומועבר ידע בהסטוריה האנושית.

דת ללא מדע או מדע ללא דת הם שליליים. דת ללא מדע היא כזו שאין בה נסיון כלשהו לייחוס לחיי האדם על האדמה ומדע ללא דת הוא גישה הממציאה את הגלגל בכל פעם מחדש ועבור כל יחיד, במיוחד לגבי התשתית המאחדת את הידע. דת ללא מדע או מדע ללא דת יסרסו את כוח הפעולה של היחיד כי הוא איננו מסוגל לפעול ללא בטחון עצמי מחד וללא ידע על המציאות מאידך - הוא זקוק לשניהם: הוא זקוק לשילוב של יחס נכון לידוע וללא ידוע, כלומר לידיעה אמונית לגבי הלא ידוע ולידיעה טכנית של הידוע גם יחד.

חשוב לזכור כי כל אחד מהשניים – הדת והמדע – מספק לאדם צורך מציאותי: הראשון את ידיעת ההקשר הכללי של קיומו והשני את הדרך לשימוש נכון בידע לצורך חיים. ההבדל, מבחינתו של היחיד, בין השניים, בא לידי ביטוי בכך שאת ערכי הדת האדם מיישם ברמה של פעולה, שיכולה להתבסס על חיקוי וככזו אינה דורשת הבנה – ואילו הידע המדעי חייב להיות מובן לו לצורך שימוש.

נתונים נוספים