מוות וטומאה

 

מוות וטומאה

המת, לפי היהדות, הוא "אבי אבות הטומאה". זו הדרך המוחצת ביותר לומר שהמוות, כעיקרון, הוא שורש כל רע והוא הנקודה הקיצונית ביותר של השלילה. על כן גם אסור, לפי היהדות, לכהן להתקרב אל המת ונגיעה או קירבה למת פירושה הינגעות במשהו שלילי. זו, על דרך השלילה, מתאחדת עם חיוב החיים שקיים ביהדות כעיקרון מקודש ודבר זה מופיע באיזכורים רבים: "ובחרתם בחיים" "וחייתם בה" ועוד.

כל זה נמצא בניגוד קיצוני לתפישת הנצרות אשר קידשה את המוות ואת מה שבעולם המוות - אם לא בצורה ישירה, אזי בצורה עקיפה ומובנית, בעיקרון. זאת ניתן להסיק מההישג של הרעיון הנוצרי של "מלכות השמיים".

כשיבוא היום ותרבות זו תישפט בצורה מציאותית לא יהיה מנוס מלהבחין בעובדה הנוראה והמדהימה כאחד, שמושג המוות, שהוא מקור כל חידלון וחוסר ידע ו/או חוויה אפשריים להמחשה כלשהי, הפך לעובדה מפחידה בעלת כוח השפעה אדיר בתרבות האנושית ולעומת זאת הפך מושג האלוהים, שהוא מקור החיים וכל הקיים עלי אדמות למשהו לא מובן, לא נתפש ומפוקפק - והוצא אל מחוץ לעולם האנושי.

נתונים נוספים