מוסיקה קלסית, רכישת ידע ויהדות

 

מוסיקה קלסית, רכישת ידע ויהדות

רוב בני האדם נמשכים, באופן טבעי, אל מה שגורם להם הנאה, יש דברים רבים שמכילים, פוטנציאלית, הנאה רבה - אך זו מצריכה מאמץ רציני כדי לחשוף אותה. (במלה "רציני" אין הכוונה לקשה, דוקא, אלא לכזה שממוקד לתכלית.) לעתים קרובות, מה שמרחיק את בני האדם ממיצוי ההנאה בתחום מסויים איננו מאמץ לימודי אלא ניפוץ מיתוס שקרי. מיתוסים שקריים כאלה הם סיפורי האגדה המציגים תחומים גדולים של הנאה ורווח אנושיים כתחומים של סבל.

מבין דוגמאות אפשריות רבות לדבר זה, בחרתי שלושה תחומים שונים, שיש בהם הנאה רבה למי שרכש אותם, אך הם נתפשים, באופן מוטעה, על ידי הרחוקים מהם כתחומים שכדי להיכנס אליהם יש צורך במאמצים קשים ואולי אף לסבל: אלה הם המוסיקה הקלסית, ההשכלה הגבוהה והדת היהודית.

עבור אלה שאינם מסוגלים לשמוע מוסיקה קלסית ואפילו סובלים כשהם שומעים אותה - ויש הרבה כאלה - אולמות הקונצרטים הם מקומות של סבל. בעולמם, קונצרט קלאסי הוא אירוע שבו מלא אולם אנשים משועממים ביותר, הסובלים בשקט במשך זמן ארוך. אם תשאל אותם (את החושבים כך): "מדוע יהיו אנשים מוכנים לסבול כל כך הרבה זמן (שלא לדבר על ההוצאה הכספית שכרוכה בכך)?" הם ישיבו במשיכת כתפיים כי מדובר, כנראה, במסורת מכבידה כלשהי, בהסכם חברתי או בגישה שרואה את התרבות כנטל שיש לסבול אותו כדי "להיות תרבותי". לפי השקפה זו "להיות תרבותי" פירושו "לסבול" ומכך הנוסחה הנודעת של הגישה הניהיליסטית-הדוניסטית: "הנאה = ברבריות".

ברור, כי רק צעד קטן מפריד בין השקפה זו להשקפה כי ה"תרבותיות" היא משא כבד שאלה שנושאים אותו סובלים ביותר, אך נושכים את שפתיהם וממשיכים הלאה. מכאן כל הלגלוגים המופנים על ידי ההמון הפשוט כנגד מייצגי התרבות ה"גבוהה", הנראים להם כטפשים, כתמימים לא מעשיים או, אפילו, כנוכלים ( - ובחברה ה"גבוהה" של היום יש באמת גם מכל אלה, המסייעים בעובדת קיומם לתמוך בגישה זו). תפישה זו היא גם הסיבה לכך שרוב בני האדם בחברה אינם מעוניינים להיות תרבותיים יותר - ובתחום המוסיקה הגבוהה (אובייקטיבית), מעטים ביחס הם אלה אשר עוברים את משוכת הקשיים הראשונה, החוסמת את הדרך בפני גן התענוגות של תרבות-העל האמיתית.

דבר דומה ביותר, בסיבותיו, במאפייניו ובהשלכותיו, מתרחש בתחום התייחסותם של אנשים רבים, אשר הגורל לא איפשר להם ליהנות מהשכלה גבוהה, אל עולם הידע וההשכלה הגבוהים. פעמים רבות נשאל מדוע מתייחסים, בימינו, אנשים בורים, אל עולם הידע בזלזול ובלגלוג. התשובה לכך היא אותה תשובה שמצינו לעיל: הם תופשים את הידע כמעמסה מעכבת ולא כדבר שמביא הנאה ותועלת; בשל ליקויים של רקע ונסיבות זניחות סוברים אנשים אלה כי תהליכי רכישת הידע הם תהליכי סבל מעייפים, אך אם היו יודעים שיש אפשרויות מענגות לרכישת ידע ושזו יכולה להיעשות בצורה רבת הנאה, היה הדבר שונה לחלוטין.

כל זה כנראה גם נכון, בעקרון, לגבי הדת היהודית, וההתייחסות אליה על ידי ה"חילוניים". זה ברור שאנשים רבים נדחים מן הדת כי היא אומרת להם מאמצים קשים, סבל ותלאות מכבידות. הם היו משנים את דעתם אם היו מתבוננים בדת מקרוב. במקרה כזה, הם היו מגלים כי חובשי הכיפות אינם מבלים את חייהם בסבל ומבחינות רבות ההיפך הוא הנכון: עולמם מלא בסוגי עונג והנאה רבים ושונים אשר אינם מוכרים כלל לחילוני והעונג הוא מושג נפוץ ביותר בעולם הדתי היהודי, הן במחשבה והן במעשה. עולם הדת היהודית איננו, בשום פנים ואופן, עולם שבני האדם המאכלסים אותו מתענים אלא עולם שרבה בו ההנאה. מה שמשותף לכל שלושת הדוגמאות הללו הוא היחס בין גורם ההנאה הרבה של האנשים המעורבים בו לבין אי ידיעתם של אלה שמתבוננים בו "מבחוץ". אי ידיעה זו איננה מקרית: היא נגרמת במודע על ידי כוחות רשע חזקים. יש בחברתנו כוחות רמייה חזקים מאד הפועלים על מנת ליצור את הרושם שאין הנאה בתחומים רבים המייצגים קידמה אנושית, כי ההנאה היא מקור המשיכה הראשוני של האדם להתקדמות בתחום כלשהו.

כוחות השלילה המנוגדים לחיי האדם פועלים, לעתים, גם בדרך מהופכת; אם, תיאורטית, הם היו מצליחים לשכנע את בני האדם שאין הנאה במין, למשל, הם היו מאיטים על ידי כך את כל ההתפתחות של הגזע האנושי. מכיוון שאין בידם את האפשרות המעשית לבטל את המשיכה ואת התענוג שקיימים בתחום זה, הם פועלים בדרך שונה: הם מטילים משקל של סבל על הצד השני של כף המאזניים בנסיונם להראות שההנאה שולית יחסית לסבל העצום שמושת על האדם בצד ההנאה. הדבר נעשה כל הזמן ולגבי כמעט כל תחום הנאה אפשרי, במשך אלפי שנות הסטוריה. הנזקים, נזקי הסילוף, הם עצומים: כתוצאה מפעולה מתמדת של אויבי האדם, אין היחיד של היום יכול להנות מבלי לחוש שהדבר מסוכן לו או איננו מוסרי מסיבה כלשהי - מה שגורם לו לחוש, לגבי הדבר שממנו הוא נהנה, חשש או מבוכה המקהים את ההנאה ולעתים גורמים לאדם לוותר עליה לגמרי. רכישת ידע, הדת היהודית והמוסיקה הקלסית הם רק שלוש דוגמאות למה שמעניק הנאה, מקדם את האדם ומפחיד אותו באותו זמן. מי יודע אילו תחומים נוספים של התקדמות והתפתחות חסומים בפני היחיד בשל כוחות הרמייה הללו...

נתונים נוספים