מושא האמונה

 

מושא האמונה

אמונתו של היחיד מותנית בהנחות היסוד שבהן הוא מחזיק במסגרת הפילוסופיה שלו; מקובל שמושא האמונה הראשי הוא אלוהים, אך מושג האל נתפש בצורה שונה על ידי דתות רבות ומאמינים רבים, המגדירים אותו במגוון צורות שונות זו מזו. קיימות גם הנחות יסוד רבות לגבי תוכנו של מושג זה, אשר לא כל מאמין מסכים עליהן:

הנחות היסוד המקובלות על אזרח ההווה לגבי מושג האל הן:

א. האל הוא מהות במציאות.

ב. אין לקיום האל עדות מוחשית במציאות.

ג. האנשים מחולקים למאמינים באל וללא מאמינים בו.

כתוצאה מהנחות כלליות אלה, רואה עצמו האדם הלא דתי כמי שמושג האל איננו קיים בעולמו. בנוסף לכך, כל אימתי שעולה לפניו הדיון בנושא האל, הרי שבגלל הנחות היסוד הללו הוא סבור שמדובר במהות שהוא איננו מכיר, מהות בלתי מוחשית, ושהוא יכול, על כן, שלא להאמין בה.

הוא טועה, מכיוון שההנחות אינן מדוייקות. נכון הוא שחלק מן הדתות מטיפות להנחות אלה ונכון הוא שחלק מן התפישות הדתיות מאשר אותן, אך קיימת גם אפשרות אחרת, הבאה לידי ביטוי בתיקון ההנחות הבא:

א. האל איננו מהות במציאות. מהות במציאות היא חלק מן המציאות וככזו היא איננה יכולה להקיף את כל הקורה במציאות.

ב. טענה אחרת, המבוססת על הנחה אחרת, רואה את האל ככל מה שמתרחש במציאות ובמובן זה כאחראי לכל מה שקורה במציאות. זו מחייבת לתפוש אותו ככל מה שקורה במציאות, כלומר: ככל המציאות.

לפיכך, אם נמשיך לפתח את הנושא על יסוד הנחה זו, הרי מכיוון שהאל איננו חלק מן המציאות, כמו עצם או בעל-חיים, לא תיתכן עדות מוחשית מסוג זה לקיומו, לא במובן זה שהחושים יתקלו בו כבמהות שונה. מאידך, מה שהחושים מכירים בו באמצעות הכרתם את עובדות המציאות, מהווה עדויות לקיומו של האל, כמו כל חלק מן המציאות, אך לא לחלקיו אלא לשלמותו; את חלקי המציאות שנתפשים על ידי החושים האדם מאחד, אך מכיוון שמדובר באיחוד הגדול ביותר, בשלם כולו, הרי החושים בעצמם מהווים גם הם חלק ממנו; החוש הוא מה שמקשר בין החש והמוחש, שניהם חלקים של המציאות - והמציאות, להזכיר, היא כל מה שבנמצא.

כך, לפי הנחה זו, גם האתאיסט חש בנוכחות האל דרך העובדות הנתפשות על ידי חושיו; כשאין הוא מקבל, פילוסופית, את הנחות היסוד הרואות את האלוהים כקיים בכל המציאות, אין הוא מתייחס למה שהוא רואה כאל ישות אלוהית.

המאמין, המסכים עם ההנחה שמושא האמונה, אלוהים, נמצא בכל המציאות, עוסק תודעתית באיחוד החומר העובדתי שהוא מזהה במציאות (כולל זה שאינו נתפש על ידי החושים), והוא רואה באיחוד זה את ביטוי האלוהים במציאות.

כך, למעשה, כפופה אמונתו של היחיד להנחות היסוד שהוא מחזיק בשיטה הפילוסופית שלו. הנחות אלה יוצרות את פרשנותו את החומר העובדתי הנקלט על ידיו: החל מהחומר הנקלט על ידי חושיו וכלה בהפשטות הגדולות, כמו מושגי הרוח, ששכלו תופש.

נתונים נוספים