מי לד' אלי?

 

מי לד' אלי?

קריאתו של מתיתיהו מבטאת את המשמעות הרבה שנותנת היהדות למושג החופש. בכלל, האם יכול מישהו אובייקטיבי להתעלם מהסיפור על יציאת מצרים, לפחות כמיתוס אדיר המביע את מהות החופש פוליטי ובד בבד עם זאת את מהותה של מנהיגות לא-כפייתית, כפי שהוא באה לידי ביטוי ברמותו של משה רבנו – או, מאוחר יותר, נובעת מסיפור המכבים אשר פרקו מעליהם את עולו של שלטון, שקרא תגר על אמונתם של נתיניו?

הרי לאורך כל סיפור היהדות, ובכלל זה הנהגתו של משה את העם היהודי אל מחוץ לבית העבדים המצרי וקריאתו של מתיתיהו אל בניח העם להצטרף למרד שלו בשיעבוד, בולט חוט השני של הקריאה של המנהיג אל עמו מתוך פניה אל רוח ההתנדבות היחידאית שלהם. מבחינה זו אין כאמירה "מי לד' אלי?" כדי לבטא כבר את מה שבוטא בפרשת "תרומה" שבה מבוססת השתתפותו של היחיד היהודי במאבק הלאומי הכללי על בחירתו האישית.

ברור שבין יציאת מצרים וקריאת מתיתיהו לבין הרעיון של "דינא דמלכותא דינא" פעורה תהום עקרונית עצומה שאיננה ניתנת לגישור, המצביעה על היות היהדות דוגלת בחופש ולא בציות למלוכה כלשהי.

האם רשאי אדם שפוי להתעלם מקשר ברור זה ולא לראותו כבעל משמעות?

האם יש מיתוס אנושי כלשהו אשר ביצר את שאיפת החופש יותר מהמיתוס היהודי?

ויותר, הרבה יותר מכך, סיפקה היהדות לעולם בחכמתה גם את הטכנולוגיה המפורטת של הדרך שבה על שליט לנהוג עם נתיניו אם הוא חפץ בהנהגת מלכות של צדק אמיתי.

נתונים נוספים