מנהיגות ושכרה

 

מנהיגות ושכרה

מבט פילוסופי על פרשת קורח

שתי השקפות לגבי מנהיגות מתנגשות ביניהן בפרשת קורח – ולשתיהן שייכות עכשווית למצבו של העם היהודי בארץ ישראל; השקפה אחת – נכונה - מבוטאת על ידי משה והאחרת – המוטעית – מבוטאת על ידי קורח. קורח מכריז מרד כנגד משה ותוקף אותו על "התנשאות" מצדו ביחס לשאר העם. הוא טוען לשויוניות ותובע זכות בהנהגה – או, לפחות, למתן זכות שווה מבחינה דמוקרטית.

הפילוסופית אין ראנד הבחנה חשובה ומועילה בין שתי השקפות אנושיות מטפיסיות-פסיכולוגית: האחת, אובייקטיבית, מתייחסת למציאות המטפיסית – כלומר, לעקרונות הניצבים ביסוד המציאות, כאל קנה מידה לערכים – והשניה, הלא-אובייקטיבית, רואה את המציאות כמהות פוליטית ואת ההשקפה האנושית – ובמיוחד זו של ההמון – כקנה מידה לערכים ("קול המון כקול שדי).

בצורה אחרת, עממית, ניתן להגדיר את ההבדל והעימות הערכי בין תפישות אלה בשאלה "לעשות לפי הטוב או לפי הרוב?", המבטאת גם את הבעייתיות שבגישה הדמוקרטית. במלים אחרות, ניתן להציב את הדברים כך: האם על האדם לפעול על פי הנחיותיהם של בני חברתו או על פי מה שנראה לו כמבטא את חוקי המציאות?

במונחים של החברה הדמוקרטית של זמננו, גישתו של קורח עשויה להיתפש כלגיטימית: הוא חפץ, לכאורה, בחלק מן השלטון – שהוא זכאי לו בתוקף היותו חלק מן הציבור - ודוחה את שלטונו המלא של משה. אך הוא טועה, כי משה אינו שולט בציבור, לא באופן מלא ולא באופן חלקי. משה נבחר על ידי הציבור להנהיגו.

כי זהו משה: מנהיג ולא שליט. משה לא מבקש מאיש לפעול על פי הנחייתו אלא יוצא מתוך הנחה שההולכים אחריו עושים בו מכיוון שמעשיו שיכנעו אותם שדרכו היא הנכונה. לפיכך, יש בהאשמתו כמי שרוצה "להשתלט" על העם גם אי דיוק עובדתי וגם אי מוסריות, באשר היא איננה מציינת טעות עובדתית שלו אלא מתיימרת לחשוף חולשה של אדם לא מוסרי – כלומר להציג את משה כמי שיש לו רווח מכך שהוא שולט בחיי אחרים.

לאורך כל דרכו המנהיגותית לא הציג משה בשום צורה את עצמו כשליט ו/או כמי שיש לו מה להרוויח כתוצאה מכך שאנשים מציתים לו. כמנהיג, דרכו מהווה הצעה – וכפי שמדגישה המסורת היהודית, המנהיג אינו אלא משרת; הוא מעניק לעם אמת, אשר העם יכול לבחור לפעול על פיה או לא, בהתאם לשיפוטו ולרצונו.

מדברי קורח ניתן להבין שמעמדו של העומד בראש העדה הוא מחייב – והוא דורש לעצמו חלק מן ה"זכות" לחייב, שאותה הוא גוזר מהיותו אף הוא איש מעלה. בנוסף לכשל המוסרי והתבוני של קורח, שהראשון מהווה התיימרות לידיעת מה שאיננו נכון והשני מהווה תוצאת התעלמות משרשרת עובדות כמו התאמת האל לדברי משה, מחמיץ קורח את משמעות העובדה שמשה העניק לעם שירות גדול והפך אותו, תוך כדי כך, לעם. ככזה, העם הוא "רכושו" של מנהיגו והפקעת בעלות זו היא חטא. מדובר בזכות רוחנית, אשר הושגה על ידי משה ביושר ואשר קורח, הטוען להשתתפות בה, אינו זכאי לה.

נתונים נוספים