מצוות, ציצית, תפילין

 

מצוות, ציצית, תפילין

 

כאשר, כילדים, היינו רואים סרטים על קאובויים או על אבירים היינו רוצים להידמות אליהם. בפורים היינו גאים ללבוש את מלבושיהם ולהתהדר בפריטי לבוש אשר חלק מהם לא היינו מבינים בדיוק. אך חלק זה, אשר לא הבנוהו, נראה לנו יפה וכקשור לדמות ועל כן התגאינו בלבשנו אותו. באותה מידה, כאשר לבוש מסוים, או פרטי ביגוד מסוימים, נראו לנו כקשורים למהות שלילית, דחינו אותם בכל דרך אפשרית בכדי שלא תדבק בנו איכות מאותה מהות.

וכך, כאשר צופים אנו באדם הדתי, אשר הכיפה, הציצית והתפילין הם סימני ההיכר החיצוניים שלו, הרי כמו קיום המצוות הם נתפשים על ידינו במסגרת הפירוש הערכי שאנו נותנים למהות כולה. מכיוון שכאזרחים חילוניים, שקיבלו את הידע שלהם ממערכת החינוך הישראלית, מה שאנחנו מכירים מן המהות הדתית קשור כמעט תמיד בכפיה, מפרשים אנו את הדברים החיצוניים הללו, ובכללם את קיום המצוות ושאר מה שאנו יודעים על האדם הדתי, כאותות של חולשה, הכנעה וציות או, בתמצית: כאותות כפיה.

כי זו הברירה היסודית שתקבע את צבע הדברים: אנחנו נמשכים אל מה שמייצג חופש ונרתעים ממה שמייצג עבדות. על כן, כל מה שקושר עצמו לשעבוד, אם כמשעבד ואם כעבד, מאוס עלינו וכל מה שמייצג את החופש מכובד עלינו ואנו חפצים בו.

וכך הוא עם כל מערכת של ידע אנושי המבוטאת בפעולה או בהופעה אחרת בעולם החומרי: אנו נכבדה ונרצה בה אם היא תאמר חופש ונדחה אותה אם תאמר שיעבוד.

אך הבה נתאר לעצמנו כי הידע שלנו היה שונה לחלוטין, הבה נתאר לעצמנו כי היינו רואים את האדם הדתי כאדם חפשי וגיבור, המבצע משימה קדושה המצריכה כוחות נפש אדירים, אדם שמקדיש את חייו להצלת העולם ואשר לבושו הוא הסמל, המכשיר וקריאת התגר שלו כנגד הרוע. במקרה כזה היינו מפרשים את הלבוש והגינונים שלו כדברים חיוביים, היינו מוצאים בהם ענין ואם היינו ילדים היינו מנסים לחקות את פעולותיהם של שומרי מצוות ולשאוב מהם השראה. במקרה כזה היינו מנסים לברר מה בדיוק הם אומרים ואיך הם חושבים, איך הם מתנהגים ואיך הם פועלים. היינו אולי משחקים משחקים שבהם אנחנו לומדים בישיבה או מתעמתים בויכוחים שכלתניים עם אדירי ידע ומנצחים אותם בשיאו של עימות גיבורי-תבוני.

אם היינו זוכים לחינוך שונה מצד המדינה והדבר היה גורם לנו לראות את שומרי המצוות כבני אדם חיוביים, לא רק שהדבר היה משנה לחלוטין את צורת הסתכלותנו עליהם כילדים – אלא שהוא היה משנה לגמרי את דרך ראייתם על ידינו גם כאנשים בוגרים. יתרה מזו: כבוגרים, היינו מעמיקים לחקור במהות זהותו של האדם הדתי – ואם היינו מוצאים שמדובר בזהות מוסרית, היינו מבקשים אף להתקרב אליה כמידת יכולתנו.

בהקשר כזה היו המצוות, כמו הציצית והתפילין, מקבלים משמעות אחרת לגמרי – של ביטויי תכלית שהיום, במצב של חוסר ידע, אין לנו דרך להבין את משמעותה המעשית.

נתונים נוספים