מציאות נצחית

 

מציאות נצחית

מבחינה פילוסופית, אלוהים שברא את העולם בכדי להיטיב, לא יכול היה לברוא מציאות נוספת. זו גם ההוכחה לכך שהתפישה הדתית מקבלת את אי האפשרות ליציאה אל מחוץ למציאות (וכך גם בא לידי ביטוי ההבדל שבין מושגי העולם והמציאות).

מהמסורת היהודית אנו למדים כי העולם נברא בתוכו של אלוהים, כלומר בתוך המציאות ולא מחוצה לה או מעבר לה. בריאת העולם היא מימוש של פוטנציאל מציאות שבא לידי ביטוי בדיוק באותה דרך ועל יסוד אותו עיקרון פעולה של התודעה האנושית: אותה ראשוניות שהיא היסוד לכל פעולה אחרת של בחירת מיקוד אשר בשלב הראשון עסקה בזיהויים ובראה תמונת הקשר מציאותי יסוד זיהוי.

מבחינה זו ניתן לראות בזיהוי היבט של הבריאה, כלומר: הוא דרך הבריאה. יש כאן ביטוי של האובייקטיביות של קיום הדברים בעולם. כך גם ניתן להבין את דבר הבריאה. כשד' אומר: "יהי אור" ויש אור, האור אינו מופיע אחרי האמירה אלא עם האמירה. כלומר האור הוא ביטוי של האמירה וקיומו הפיסי הוא ביטוי של קיומו הרעיוני.

במובן זה קיומה של עובדת מציאות היא היבט של זיהוי אלוהים מהות זו ואיננו נפרד ממנה. יש בהרצאת הדברים, כפי שהם מובאים בתורה, משום יסוד להנחה שהדברים מתקיימים בו בזמן. המסורת מחזיקה ברעיון של "אין מוקדם ומאוחר בתורה". מה משמעותו? קודם כל שהכל קיים כל הזמן, הווה אומר שהדברים במציאות הם נצחיים. שנית, שאין קדימות זמנים למושגים על עובדות המציאות, אלא שהם מהווים שני היבטים של עובדות העולם, המתקיימים בו בזמן.

נתונים נוספים