עולמות מנוגדים

 

עולמות מנוגדים

על העולמות השונים המוצגים על ידי היהדות והנצרות

הניגוד בין הנצרות ליהדות, שקיים בסיפורי החיים של גדולי היהדות, מציג תפישות-עולם שונות של שתי הדתות : התורה, כשהיא מתארת את גדולי היהדות, מספרת תולדות חיים שלמים של חיי האדם המתחילים כשלשלת מחיי הוריהם וקורותיהם בכדי לתת מושג על ההקשר המלא של הנתונים הקובעים בחיי האדם. מבעד לכמויות הנתונים המעניינות, הנבחרות בסלקציה מוקפדת בכדי להראות מהו העיקרי והאפייני ובכדי להשתמש בהם כבספר מנחה ליישום במציאות, יש כמה עקרונות חשובים שבולטים בהזהירם באור למול החושך הנוצרי.

בעיקר וקודם לכל, אנו רואים כי ביהדות מתארים חיים שלמים וארוכים של האבות. חייהם הם ארוכים ומאושרים ומהווים סיפורים של נצחון, המסיים תהליך שבו, לאחר שורת מבחנים קשים שבהם עומדים האנשים המוסריים, מסתיימים חייהם בטוב. כשהאנשים טובים חייהם מסתיימים בעושר ואושר - זה מהווה אישור חיובי של החיים עלי אדמות ושל תפישת יקום אוהד, מכיוון שהם עשירים ומאושרים. משמעות הדבר היא שפעולותיהם הביאו להם, בסופו של חשבון, גם עושר חמרי וגם אושר רוחני - סיפוק בשני היבטי המציאות, החמרי והרוחני, וקשר שבין השניים. בנצרות, לעומת זאת, מוצג לפנינו סיפור של אדם שמת צעיר ביסורים איומים והיה עני מרוד, בכדי לתאר לנו את האידיאל של יישום ערכים במציאות. זהו, כמובן, אידיאל מנוגד, המכוון אותנו מבחינה רעיונית להתנגדות לעולם ויציאה ממנו. למעשה, מדובר בתיאור החיים כתבוסה, אך, למעשה, זה נסיון להציג את התבוסה כנצחון.

ביהדות, הדברים הם עצמם: נצחון הוא נצחון ותבוסה היא תבוסה. בנצרות תבוסה היא נצחון ונצחון היא תבוסה. לפי הנצרות, עושר העשירים מראה על עניים והעולם שלאחר המוות איננו מקביל וסימטרי בעקרונותיו לזה שלנו אלא מהופך לו. כלומר: לא רק שהחיים כאן אינם הופכים לדבר קדוש, אלא שמכיוון שהחיים בעולם הבא הם החשובים אז החיים כאן, בעולם הזה, מלאים תקלות, פחות קדושים ומהופכים בערכיהם, כלומר: רעים.

בהתאמה לכך, אין בספרות הקודש הנוצרית משום הצגת צורת חיים היאה לאדם בעולם הזה, בזמן שהתורה מכוונת את הקורא לא רק על ידי סיפורי החיים של אבות היהדות, העוסקים בהוויית העולם ובחיים משולבים עימו, אלא מכוונים על ידי המסורת והמצוות המושתות על העם לחיים של ברכה טבעית, שבאה לידי ביטוי בעושר חקלאי של גידולים צומחים ומקנה. בהתאמה, משופע המקרא היהודי בהוראות מדויקות לגבי ניהול חייו תוך התבססות על משק של חיים טבעיים, משופעים בהצלחה.

לכל אלה אין מקום בכתבי הקודש הנוצריים. אלה, המוקדשים לתיאור הקורות את קדושיה הראשיים של הנצרות, אינם עוסקים כלל בעבודה המושתתת על האדם לצורך הפקת מזונו ולמעשה, אין הם מתייחסים כלל – וקל וחומר שלא בחיוב – אל תנאי הקיום בעולם הזה, שבו ההתאמה למציאות הטבעית היא המקור לחיי אנוש.

נתונים נוספים