על דתיות מדעית

 

על דתיות מדעית

 

"אתפלל למען אביכם" אומר כומר בסרט טלויזיה. שגרתי.

אבל איך? איך הוא הולך לעשות זאת?

לנוצרי, נושא התפילה ברור כמו מה שנמצא בקרקעית צלחת המלאה במרק סמיך – אבל מכיוון שהוא רגיל לכך, הוא אינו נטרד מאמירה כללית.

ליהודי, לעומת זאת, יש דרישות מחמירות יותר.

אם הוא ספקן ופקפקן, הוא לא טועם ממרק שהוא אינו יודע בדיוק מה יש בתוכו – ולכן, כשהוא חילוני (ובד"כ אינו יודע מה יש בו), הוא מוותר עליו.

אם הוא איש אמונה שכלתני, כזה ששומר את מצוות היהדות או מתייחס לדת כאל נושא רציני המחייב התייחסות שכלתנית – הוא יודע שלתפילה, כמו לכל פעולה חשובה, יש כללי הפעלה מדוייקים וחמורים, שכמו כל פעולה משמעותית במציאות, אם לא יקוימו לא תהיה התפילה תפילה.

מנקודת מבט יהודית – ואין צורך, בהקשר זה, להסכים עם הידע אלא רק עם העקרון – תפילה היא פעולה אחת ממערכת של פעולות שהיהודי מחוייב בהן – וכמו שאר המצוות, עליה להיות מדוייקת בביצועה, כדי להשיג את תכליתה. אם פרט מכללי ביצוע התפילה יחסר – לא תתממש התפילה.

זהו ביטוי של ציות היהדות לחוק הזהות: אם אתה רוצה שדבר יתקיים, עליך למלא את התנאים הנדרשים לכך. אינך יכול להכין חביתה בלי לשבור ביצים, לשגר חללית אל שכבות האויר שמעבר לאטמוספירה ללא טכנולוגיה מוקפדת, או לקיים תקשורת יעילה עם מימד-העל של המציאות ללא ידיעה מדוייקת של זהות התחום שבו אתה פועל.

כמו בכל תחום פעולה אחר, שומה על היחיד המעוניין לעסוק בדבר או המעוניין להשיג תכלית מסויימת, ללמוד את מושגי היסוד שלו ואת הגדרותיהם לפני שהוא פועל בו. ידיעת משמעותם המדוייקת של המושגים ובחינתם הפילוסופית הכרחית גם למי ששומר מצוות כל ימי חייו ושקיבל את הטכנולוגיה ממומחים. משמעותו המעשית של דבר זה איננה ציווי לחקירה כזו אלא הצבעה על העובדה שחקירה כזו בהכרח נעשית.

ביהדות, השומר את המצוות, ובתוכן מקיים את התפילה, אינו תמיד מודע למשמעויות הפילוסופיות שלה – אך זה אינו נחוץ; לא כל אדם חייב להכיר את מבנה התאים של גופו. זה שמבצע את התפילה – במיוחד אם הוא עושה זאת מגיל צעיר ביותר – משתמש במדע אובייקטיבי, אפילו אם הוא עושה זאת על יסוד אינטואיטיבי, כפי שילד מאמן את עצמו מבחינה אפיסטמולוגית על ידי בחינת הגדרות נכונות מבלי להיות מודע למשמעות המושגים "אפיסטמולוגיה" או "הגדרה".

מבחינה פילוסופית די בכך שהנוצרי משליך את יהבו אל אמירות כלליות והיהודי הדתי מצוייד בתמליל מחייב ובמערכת הוראות מחייבות, כדי להציב את היהדות במקום אובייקטיבי יותר מבחינת ההתייחסות היסודית שלה למציאות ומבחינה זו היא גם משכנעת יותר כנקודת מוצא למחקר בנושא ערכיה. אם תהינה מדעיות ואובייקטיביות בדת, הן תימצאנה ביהדות, אשר, כמו בהתייחסות מדעית רצינית, איננה מאפשרת לאינטואיציה חסרת יסוד מדוייק לחדור ו/או לעוות את מה שמוצהר כאמת.

האמת איננה סובלת פעולה מכוונת עפ"י רגש. למעשה, פעולתו של איש הדת הנוצרי מבטיחה כי גם במקרה ויש במערכת שלו אמת שלא יוכל ליישם אותה, כי רק השכל יכול לטפל כהלכה באמת.

וכל אלה משתלבים לכלל מיקוד אחד ומסקנה הכרחית אחת: שאם התפילה היא אמת – אם ניתן להשיג משהו על ידי תפילה – אם לתפילה יש משמעות מושגית אובייקטיבית וכושר פעולה במציאות – היא תוגשם רק בעת ביצוע נכון ומפורט, הפועל עפ"י כללים מדעיים מדוייקים.

ודבר זה מגדיר גם את היחס האמיתי בין דתיות מדעית לדתיות מיסטית. לאמירה "אני אתפלל בעבורך", כפי שהיא נאמרת בהקשר כוללני ורגשני, אין משמעות מעשית יותר מהאמירה המוכרת "אני מקווה שיהיה טוב"...

נתונים נוספים