על ההבדל בין יהודים וערבים

 

על ההבדל בין יהודים וערבים

 

שויון בני אדם בפני החוק איננו אומר שאין הבדלים בין בני אדם.

החוק איננו מכסה הכל; לפי חוקי מדינת ישראל, אין הבדל בין יהודים לערבים - וגם לא צריך להיות הבדל כזה כשמדובר בחוק - אך במציאות, כפי שיש הבדלים בין מבוגר לזקן, בין גבר לאשה, בין חולה לבריא, כך יש גם הבדלים בין עמים.

העם היהודי איננו שווה או דומה לעם הערבי. יש הבדל בין יהודים וערבים: ההבדל איננו גזעי אלא תרבותי; התרבות היהודית והתרבות הערבית שונות לחלוטין זו מזו; ההבדל בתרבויות מבוסס על ההבדל בין הדתות. הבדל זה בא לידי ביטוי במנטליות הכללית והאישית של בני תרבות זו או אחרת. הדת, התרבות, וכתוצאה מהן המנטליות הערבית שונות לחלוטין מן הדת, התרבות והמנטליות היהודית.

הדת היהודית והדת המוסלמית שונות לחלוטין בתחומים רבים, ובמיוחד במה שנוגע לערך חיי אדם: ביהדות אין הסתה לרצח, ביזה ואונס. באיסלאם יש. כהני הדת המוסלמים מבצעים הסתה כזו באופן קבוע ובראש חוצות. באיסלם יש היתר לדם הכופרים, ביהדות לא. ההבדל הדתי בא לידי ביטוי בתרבות בכלל - כולל בחלקי התרבות שאינם דתיים.

הבדל זה מביא לכך שתופעות האלימות בתרבות היהודית הן בודדות, מקריות ויוצאות מן הכלל. באיסלם הן מהוות את הכלל ואת המקובל. הראייה: ההבדל העצום שבין מקרה חברון, בו קמה זעקה תרבותית יהודית כללית כנגד מי שביצע הרג, לבין השתיקה התרבותית הערבית למול מעשי ההתנקשות של מחבלים באזרחי ישראל לאורך תקופה ארוכה. שנאה, אלימות ורצח מקובלים על המוסלמי כדרך חיים ועל כך יעידו המקרים הנפוצים של האלימות הפנימית המשפחתית (נקמת הדם), הדתית (רצח בין פלגים דתיים) והפוליטית (רציחות פוליטיות).

העולם היהודי חי מתוך יישום של כבוד ליחיד ולחייו; המקרים החמורים ביותר של עימות בין יחיד לחברה ביהדות אינם מגיעים, בסופו של דבר, ליותר מאשר פגיעה ברכוש, הוקעה מוסרית ונידוי. לעומת זאת, כפרי הערבים ומקומות מושבם הם מקומות מבהילים של שנאה ופחד-מוות, אשר ברבים מהם קיים פיקוח מתמיד ויומיומי על חיי היחיד, המסתכן במוות ולפעמים אף בגרוע מכך אם יבחר לפעול שלא במסגרות המוקצות לו על ידי שבטו.

העולם היהודי הוא חפשי: הוא מחולק, מתוך בחירה עצמית, לאנשים דתיים וחילוניים המייצגים ריבוי דיעות והשקפות בתחומים שונים והנהנים מחופש הבעת דעה ומחשבה עצמאית(*) . בעולם המוסלמי(**), לעומת זאת, אין מקום למי שאינו דתי: אין בארצות ערב אדם שהוא "מוסלמי חילוני"; מדינות איסלם רבות מהוות עריצויות דתיות חמורות שאינן מאפשרות יוצאים מן הכלל ובכל הישוב הכפרי הערבי (כולל, כמובן, ישראל) קיימים איזונים ומתיחויות בין-חמולתיות מתמידות הנמשכת מדורות שעברו זה מכבר מן העולם - ועדיין קובעות את חלוקת המשאבים ואת הבדלי המעמדות.

(*) על אף הטענות החוזרות ונשנות על כפייה דתית בישראל - טענות שיש להפנות כנגד חוקי המדינה - איש בישראל איננו נכפה להיות דתי או לקיים את מצוות הדת.

(**) אף כי לא כל הערבים מוסלמים, האיסלם הוא נותן הטון בארצות ערב מבחינה תרבותית והשפעתו מודגשת גם במונחים של מנטליות. לפיכך, מתייחס המאמר גם לערבים הנוצריים כאל חלק מאותה תרבות.

הדת היהודית מתירה הפעלת כוח רק במקרה של הגנה עצמית. דת האיסלאם, לעומת זאת, מחייבת הפעלת כוח, כחלק ממדיניות קבועה לצורך השלטת חוקיה מבית ומחוץ. ההבדל הדתי בין העמים גרם לערבים לפתוח בפעולות איבה ובמלחמות כנגד היהודים פעם אחר פעם וגם הביא למלחמה הנוכחית. ההבדל הזה מעולם לא הביא את היהודים לפתוח במלחמה כנגד הערבים. לאורך ההסטוריה הישנה והחדשה בוצעו על ידי מוסלמים פוגרומים רבים כנגד יהודים. היהודים, לעומת זאת, שאפו תמיד לחיות בשלום עם בני דתות אחרות, ומעולם לא פתחו בפרעות על בסיס דתי.

כל אלה מביאים אותנו למסקנות הנגזרות והמשולבות הבאות: הדת היהודית הומנית, הדת המוסלמית אנטי-הומנית. הדת היהודית נותנת מקום גבוה לערך חיי אנוש, הדת המוסלמית מזלזלת בחיי אדם. גילויי האלימות בחברה היהודית הם פרטיים ומצומצמים באפיים, מנוגדים לרוח הדת ומגונים מבחינה תרבותית. גילויי האלימות בחברה הערבית הם קולקטיביים וכלליים באפיים, נתמכים על ידי הדת ומבורכים מבחינה תרבותית.

הבדל זה ואחרים, אשר הוכחו פעם אחר פעם על ידי ההסטוריה ועל ידי עובדות המציאות, נהיר לרוב בני העם היהודי, אלא שהרוב הזה דומם ואינו מודע להשלכות שתיקתו. כדאי שיידע ששתיקה זו מסוכנת מאין כמוה.

אלה שמתעלמים מהבדלים אלה שנמנו לעיל, שמתעלמים מן ההבדל שבין אלימות ליזימת אלימות, הם המביאים לאלימות הולכת וגדלה בין שני העמים, ומתירים את דמם של ההולכים ראשונה. אפילו שוחרי השלום האמיתיים שבין הערבים ימצאו שהרבה יותר בטוח להתחזות למחרחרי מלחמה, היכן שהשלטון "מטפל" באנשי השלום כי הם פחות אלימים. זו הסיבה מדוע השלטון הישראלי מעדיף לעסוק עם יהודים מאשר עם ערבים - הוא יודע שהיהודים יהיו תמיד פחות מסוכנים מן הערבים - כי גם הוא יודע את ההבדל.

הממשל מכיר בפועל בהבדל שבין היהודי לערבי; הוא יודע שהיהודי מהסס לפגוע באדם, אפילו אם הוא ערבי. הערבי, לעומת זאת, איננו מהסס לפגוע - גם לא בערבי. אסור לאדם שוחר אמת - ערבי או יהודי - להתעלם מן האמת, מן ההבדל.

נתונים נוספים