על יהדות

 

על יהדות

החידוש היהודי הפילוסופי ביחס לאלוהות הוא, בין היתר, בקביעה מטפיסית של הבחירה באמצעות מושג האלוהים כבוחר עצמו - וזאת לעומת הדטרמיניזם האלילי שבו האלילים הם שומרי החוק וכפופים לו. דבר זה גם מסביר את היותו של האדם מהות שמבטאת מחד את הכוח האלוהי כגורם מעשי במציאות, ומאידך את מעשיותיה של ההצהרה לגבי האדם שהוא, לפי המסורת היהודית, נברא בצלם אלוהים. דבר זה, ביחד עם התמודדותו של האדם עם כוחות עליונים דוגמת מאבקו של יעקב עם מלאך אלוהים, המזכה אותו בתואר "ישראל", מציבים את האדם כישות שאין למעלה ממנה בעולם המוחשי.

המשמעות המעשית-יישומית של אמונה באלוהים היא חיזוק ההיבט המקבל של המאמין לקבלת "הארות", כלומר היפתחות לאפשרות הקיימת אצל גדולי ההשראה באמנות, של קבלת רעיונות ומידע והגדלת הכוחות האישיים שאינם נובעים ממודעותו וממחשבתו המודעת של היחיד. אלה קרויים, בדרך כלל אינטואיציה, אינסטינקטים ועוד שאר השמות שבהם אנו קוראים למה שאיננו מגיעים אליו על ידי הליך לוגי מוסדר כמו השליפה מן הזכרון או היכולת האוטומטית של ההפשטה. אפלטון היה קורא לכך קשר עם עולם הצורות, כשכוונתו למימד העקרונות, מימד של השלמויות שאליהם מתכוונן האדם כשהוא מבצע כל פעולה של רצון להתחבר לידע "גבוה", אלא שבניגוד לאפלטוניזם וגרורותיו, כמו המיסטיקה הנוצרית, אשר מציבות מימד כזה כמה שנמצא מעל האדם, קובעת היהדות שהדבר הוא חלק מיכולותיו של האדם ושכל אדם יכול להשיגו על ידי פעולות שימצו את מה שקיים אצלו פוטנציאלית.

רבים הם הדברים ביהדות שלא ניתן לגביהם כל הסבר – כמו חלק ניכר מהמצוות שהיהודי מתבקש לבצע. דבר זה מביא לבירור מושג ההסבר וההקשר שבו יש לבקש כזה; לפני שדורשים הסבר או מקבלים אותו יש לדעת מהו הסבר; על ההסבר להיות מוסבר קודם כל כדי להבין מהו הסבר ועל-כן מה איננו הסבר. אם ניתן להבין הסבר, לפחות אחד מהיבטיו הראשיים של הסבר, כתרגום משפה לשפה, משדה לשדה, אז יש ערך זהה להסברת מהות חיה באמצעות מנגנונים לא חיים ולהסברת מנגנונים לא חיים באמצעות מהות חיה. דרגה נוספת של חשיבה תביא אותנו לרעיון שבהקשר של אחדות רוח-גוף אין הבדל בין שתי מערכות המונחים/השפות - והן פשוט מייצגות שתי אמירות, שני היבטים או מיקודים על הקיום. המדע הממסדי של היום מפריד בין הרוח והגוף וכך יוצר שדות נפרדים ו"אי הסבר" לגבי חלק מדרישות הדת, שלמעשה די בשכל ישר כדי להצדיק את ביצוען, אף ללא הסבר. די בכך שהדברים תואמים את מצבו הרוחני של האדם, ושאין הם מייצרים סתירה ישירה, ברורה ומודעת עם הבנתו ותפישת העולם שלו.

לאלה יש להוסיף את איכויותיה המיוחדות של הלשון העברית, שהמבנה שלה מהווה כשלעצמו הסבר עצמי לחלק גדול ממושגיה. שפה זו מבטאת את אחדות הרוח-גוף והחומר/חיים בכך שא. היא איננה מגדירה מראש את ההשלכות של עקרונות היסוד שלה ומוציאה אותם מחוץ ליישומי המסוים מראש ב. מונחיה, בהתאמה, אינם חיים או חומריים אלא גם וגם וניתן להשתמש באותו מושג, המבסס מונח בתחום הרוח האנושית, לתיאור פעולות בתחומי המדע, ללא שינוי שורשי.

נתונים נוספים