צדקה

צדקה

נתינה לאדם שאין לו נחשבת לצדקה לא כדי ללמדך שזה צדק לעשות משהו לא צודק אלא להיפך: שיש צדק בסיוע כזה, שסיוע כזה הוא צורה של צדק. מטרתו של הדבר, בין היתר, לגרום לכך שהיהודי, הרגיש לצדק, לא יסבור שפעולה כזו משוללת צדק.

נשאלת השאלה מה הצדק בנתינת דבר למי שאין לו זכות לכך, למי שלא יצר אותו?

התשובה היא שעל פי היהדות חברה אנושית צודקת מאורגנת כמו חברה של יצרנים אשר בכדי להגיע למקסימום שיתוף פעולה ביניהם הם מתארגנים בצורה של חברת ביטוח אשר מאפשר לכל אחד מהם, אם הוא נחלש מבחינה כלכלית, להיתמך בחבריו לחברה.

זו איננה שיטה לפתרון בעיות של פיגור אלא להיפך: שיטה של קידמה, שבה נלקחת בחשבון האפשרות שיתכנו בחיי אדם מצבים שבהם הוא שוקע מבחינה כלכלית והדרך להיחלץ מהמצב הבעייתי היא לפזר את השקעותיו לצורך ביטוח שמיועד למקרים שכאלה. דווקא העובדה שהצדקה אמורה להתבצע בין יהודים, מצביעה על כך שמדובר בחברה של משקיעים, המחוייבים אחד למשנהו על בסיס שותפות מסויימת, כמו חברת מניות.

למעשה, הקפיטליזים מבוסס על מוסד מסוג זה שנקרא בחברה החיצונית בנקאות. הבנק הוא המוסד המעביר את יתרת המוצר ממי שאינו יכול לנצלו למי שזקוק לו ודואג, בתמורה להעביר את הרווחים העתידיים מהעסק המושקע כרגע, לאלה שמימנו את מתחיליו בעבר.

צדקה היא צורה של צדק- וזה שזוכה בה אינו זוכה מההפקר או גזלן. שלא כמו גזלן או גנב, זה שמעיד על עצמו שהוא במצב של חולשה, בתקופת קושי, במחלה או באי הצלחה הוא אדם שמבקש עזרה - ובקשה היא פעולה לגיטימית ורווחית למי שמוכן למלא אותה כפי שפעולתו של בנק הנותן הלוואה היא רווחית – או פעולתו של כל משקיע הרואה בחברה האנושית המסויימת, שלאחד מחבריה הוא מעניק עזרה, חברה המייצגת שדה השקעה נאות.

ביהדות, יש לזכור, כל החברים לומדים תורה. במובן זה יש לזכור כי כשעוסקים ביהדות עוסקים בחברת מלומדים, אשר תלמודם הוא בעל ערך גדול לחברה שבה הם נמצאים. למעשה, המבקש עזרה מציג עצמו כבעל חזון ומצהיר, כמו תלמיד חכם, סטודנט או חוקר שהוא מתמחה בעניני הרוח. התמחות כזו מהווה השקעה לעתיד – וכזו שמשתלמת. העקרון המבוטא בה הוא חלוקת עבודה בין זה שממונה על פעולה שמניבה רווחים בהווה לבין זה שממונה על פעולה בהווה שמניבה רווחים בעתיד.

בקשה – כולל זו של נדבה – אומרת, כשהיא מבוססת על אמת, שזה שמבקש מציע ערך.

איזה ערך יש לזה שאין לו? את היכולת להעניק לזה שנותן הנאה מנתינתו. איזו הנאה יש מנתינה? ההנאה מפעולה צודקת: אם הנתינה היא פעולה אחת ממגוון פעולות שבאמצעותן תומך היחיד בהשקפת עולמו על ידי מאמציו, יהיה לכך ביטוי בהנאתו מנתינה זו.

זו לא תהיה ההנאה היחידה שלו מנתינה שעבורה הוא אינו מקבל תמורה. עצם פעולתו של משקיע נבון – וכזוהי פעולתו של הנותן צדקה - מבוססת על אמת. בקשתו של מבקש צודק היא פעולה צודקת. היא מבוססת על אמת ואינה פונה, כפי שרבים מבינים, אל הרגש – אלא אל השכל. היא אומרת לנותן שכדאי לו לתת ושבנתינתו הוא מרוויח.

צדקה, כמו צדק, נובעת מהשכל – מההגיון של שותפות בדרך אנושית יסודית, צורה של ארגון למען רווח הדדי, חברת ביטוח רווחית במקרה הגרוע וחברה נושאת רווחים יצרניים במקרה הטוב.

דגמים של חברה המשלבת נתינה רווחית כהשקעה הם רבים. לדוגמה, משפחה היא הדגם המושלם של חברה – ובה אלה שיכולים מפרנסים את אלה שאינם יכולים ושולחים אותם מצויידים אל העתיד, לזמן שבו יוכלו להביא למפרנסיהם נחת וטוב בערוב ימיהם. זהו היחס הקבוע של הורים כלפי ילדיהם, אשר הראשונים אינם נוהגים למדוד לכמת או להשוות בין השקעתם לרווחיהם, כי הדבר אינו מעשי ואינו נצרך.

בכל מקרה של שאיפה להצדקת נתינה כמו צדקה, על האדם לשאול את עצמו: כשאתה משקה עץ פרי ששתלת, האם אתה מבזבז מים?

נתונים נוספים