קודש וחול

קודש וחול

קודש וחול הם מושגים העומדים ביסוד ההבדל שבין האדם הדתי לבין החילוני: הראשון יש לו עולם של קודש והשני יש לו עולם של חול.

"קודש" משמעותו "הקדשה", הווה אומר: פעולה הנעשית למען ערך מסוים. ביסוד תפישת הקודש קיים רעיון השאיפה לאיחוד בין פעולה לרעיון, בין חומר לרוח, הרעיון שעל פעולות האדם בחייו לשאוף להיות מתואמות עם ערכים מופשטים גבוהים, לדבוק ברעיונות רמים.

"חול" משמעו "חלל", הווה אומר: ריק, מחסור, אין. תפישה חילונית משמעה מצב שבו אין משמעות חיצונית לחיי האדם ולפעולותיו, מצב שבו הדברים בעולם החומר קיימים כשלעצמם ותו לא, ואין משהו שמעבר להם.

זו עובדה קיומית, שאינה קשורה דווקא ליהדות, שיש בעולם איש דת וחילוני: אחד מהם יש לו עולם של קודש, עולם של ערכים מקודשים ולמשנהו אין עולם כזה; אחד מהם רואה את החיים כדבר משמעותי ומקדיש למשמעות זו את חייו, לגבי משנהו, עולמו אינו אלא דברים ריקים מרוח קודש, דברים של חול, חלולים.

כי שתי תפישות יסוד הן המבוטאות במושגי הקודש והחול, שתי עמדות שונות לגבי הקיום - וכל בני האדם מחזיקים בהן, בזו או בזו או בחלקיהן: מחד עמדה הרואה במציאות מקום אשר יש בו ערכים מקודשים, ערכים נעלים - וכך גם חיי האדם במקום זה: שאיפה לקדושה, לחיים נאצלים, מורמים, חיים של הישגים גדולים, חיים של קודש, חיים שהם קודש למטרה.

ביהדות מודגשת העובדה שקדושה היא נושא דינמי, שיכול לבוא לידי פעולה או להסתלק, בהקשר של מצב פעולה מסויים. לפי היהדות, פעולות מסוימות יוצרות מצב של קודש. דבר זה בא לידי ביטוי בניסוח חלק מהברכות; "אשר קידשנו במצוותיו", אמירה המהווה חלק מברכות נפוצות, אומר שדרך הטלת המצוות מתבצע תהליך של קידוש, הפיכת האדם לקדוש. הדבר מהווה הצהרה לגבי מובן הקדושה ביהדות ויש בו גם כדי להבהיר כי הקדושה, כעקרון, לפחות כשמדובר באדם, תלויה בפעולתו.

נתונים נוספים