שכלתנות היהדות

 

שכלתנות היהדות

היהדות, כאמור, בניגוד לנצרות ולאיסלם, בנותיה, איננה רגשנית אלא שכלתנית. מול הדת הנוצרית, הפועלת עפ"י רחמים, הקיצוניות הרגשית האחת והדת המוסלמית, הפועלת בקיצוניות הרגשית האחרת, האכזריות, מבוססת היהדות על יציבותו של השכל, אשר דוחה את כלל הפעולה הרגשנית, מרחמים ועד אכזריות, במשפט אלמותי אחד: "המרחם על אכזרים, סופו שהוא מתאכזר לרחמנים."

שכלתנות היהדות באה לידי ביטוי בריאליזם היהודי; זה מתבטא במיוחד בתפישת ההקשר מלא האופיינית לעובדה שכל פעולת חיים נמדדת על ידי היהדות בהתאם לדבר בורא העולם, דבר שמשמעותו שהיהודי הדתי פועל תמיד בהקשר של ידיעתו המלאה את העולם. הריאליזם היהודי מבוסס על בחירה חופשית ועל צמיחה מאליהם של הגורמים הנפשיים והרוחניים המבוססים על חופש, תוך כדי דחיית כפייתם על ידי התניות חיצוניות.

גישה זו ריאליסטית בעצם לקיחתה בחשבון את ההיבטים הקיימים של הזהות האנושית היחידאית ואת התהליכים שעל פיהם מתרחשת ההתפתחות הרוחנית במציאות. ביחד עם הענקת חופש ההתפתחות העצמי להיבטים היחידאיים של התודעה, מחזיק היהודי בהקפדה מוחלטת לגבי המחוייבות המטפיסית – העקרונות השולטים במציאות - לצורך התפתחות וחוסן במישור הפסיכולוגי, שמשמעו אושר.

כשמוסיפים על כך את ההמלצה הקבועה ביהדות ללימוד מתמיד ההולך ועולה ברמתו, כל אלה מסתכמים בהנחיית היחיד היהודי למימוש מלא של תכונותיו הרוחניות האישיות, במיוחד כשאלה מקבלות את היחס המתאים לכל אחת מהן מבחינה מציאותית.

תורת היהדות, הרבה יותר מן הנצרות או מן האיסלם, המנסות לחקות חלקים ממנה, היא מעשית; "סוף מעשה במחשבה תחילה" מציין את הקשר בין מחשבה למעשה כקשר בין שתי פעולות, אחת ברוח ואחת בחומר, אשר האחת איננה שלמה ללא רעותה.

נתונים נוספים