שכנוע לא-תבוני

 

שכנוע לא-תבוני

נסיון לשיכנוע בצדקת הדת, הנעשה על ידי תמרון רגשי, אשר מתעטף באיצטלה של מדעיות ושכלתניות, גרוע יותר כשהוא מכוסה באדרת של פילוסופיה הדוגלת בשכל מאשר כשהוא מזהיר את האדם מפני עונשי גיהנום. כשמדובר בגיהנום, יכול האדם להחליט אם הדבר נשמע לו סביר או לא גם ללא הוכחה, אך כשמדובר באדרת פילוסופית, לעומת זאת, האדם מרומה באשליה שיש הוכחה ושהוא איננו חכם דיו כדי להבחין בה.

במצב כזה מציב היחיד את עצמו בעמדת נחיתות ידיעתית מודעת אל מול ההסבר הפילוסופי; דומה הדבר לעוצמה היחסית שמחזיק בידיו הרופא המודרני, אשר האדם הפשוט רואה אותו כחלק מאוחד עם מערכת ידיעתית אשר בונה מכשירים מתוחכמים של מדע ואשר חדרה לסודותיהם של החומר והתא. כשהאדם הפשוט ניצב אל מול נציג מדע הרפואה באחד המוסדות של מערכת הרפואה של המדינה הוא אינו חושב על כך שלא מדובר במערכת מאוחדת וטהורה מבחינה ידיעתית – וכי, כמו בכל מערכת מורכבת, חוברים בה הידע וחוסר הידיעה, הטוב והרע.

מערכת זו היא מסוכנת בדיוק כמו כל מנגנון מיסטי בעל השפעה פסיכולוגית שאינה ניתנת לבקרה מודעת, שכן היא מעוררת את האמון העיוור ביתר שאת יותר מאשר מעורר אותה המיתוס הראשוני והפשטני של גן עדן וגיהנום, המוצג ברמתה הפרימטיבית של התעמולה הדתית. כך או כך, אין מיתוס פשטני זה ולא כפיה פוליטית מהמאפיינים של היהדות. זו פונה אל הרמה הגבוהה של החשיבה האנושית ואיננה נחה על הרובד הרגשני הראשוני, כפי שמוצג הדבר לעתים על ידי מתנגדי הדת.

בהקשר זה, אדם דתי שפועל באופן פרימיטיבי כדי להזים את הרעיון שהדת היא פרימיטיבית מחזק בפעולתו את הרעיון הזה ומשרת אותו על ידי עדותו, המוכיחה את ההיפך מכוונתו. לכן, אם יש לאוהד הדת ענין אמיתי בהצגת הדת כמתקדמת, עליו לעשות זאת בדרך לא פרימיטיבית, בצורה מושכלת, מורכבת ומתוחכמת, המגובה מבחינה פילוסופית וגם נתמכת בעובדות.

נתונים נוספים