תרומת המטפיסי

 

תרומת המטפיסי

התרומה המשמעותית של היהדות לעולם היא המטפיסי: מה שעומד מאחורי הפיסי - העקרונות הלא מוחשיים הפועלים ככוח מניע של העולם הפיסי. התפתחות הפילוסופיה ביוון העתיקה אינה אלא סימול מצומצם של תנועה מחברה אלילית דטרמיניסטית, הנשלטת על ידי החמרי למצב של מחשבה מופשטת הנותנת מקום ללא מוחשי - אך עם "תאונת אליליות"; הפיכת המטפיסי לאליל נוסף, בעל כוח גדול יותר משאר האלילים, אשר בא לידי ביטוי בצורת עולמות אחרים שמנצחים את "העולם הזה" במסורת מלחמות האלים של הפלורליזם האלילי היווני.

כל התפתחות הפילוסופיה ותנועתה עומדת בסימן העימות בין המוחש ללא מוחש - ויהדות (בראשותו של אברהם) הכניסה את נושא הלא מוחש, המהות שמעבר לדברים, או, כפי שקוראים לה בפילוסופיה, המטפיסי - לעולם ההגותי האנושי. על רקע הבנת העובדה שהפילוסופיה מייצרת את תנועת המחשבה (להתפתחות או נסיגה) השלטת באנושות ניתן להבין ולהעריך את משמעות הופעתה וקיומה של היהדות בעולם העתיק - וגם את אי ההבנה שקיימת בתוך היהדות לגבי הפילוסופיה; אי הבנה זו באה לידי ביטוי בכך שיש התנגדות לעיסוק בפילוסופיה, מה שמביא לא רק לפרישה מהמלחמה החשובה (והחיונית) הזו אלא להגעה למצב של היות נכבש ונכנע - כפי שקורה.

למעשה, היהדות תרמה עור וגידים לשלד הרעיון המטפיסי עוד לפני שזה הוגדר ככזה על ידי הפילוסופיה. לפני שהפילוסופיה נקבה בקיום המטפיסי רק כציון העובדה שיש קיום בלתי משתנה לחוקי היסוד של המציאות, היהדות ציירה את המטפיסי כמהות בעלת יכולת – האלוהים – ומסרה לבני האנושות כי מה שמאפיין אותו הוא מחד המאפיינים הפילוסופיים של מה שנלמד בפילוסופיה כמטפיסי – והמאפיינים שעליהם מסופר במיתוסים העתיקים, אם כי מתוך תפיסת הרמוניה ושלמות פנימית, אשר בוני המיתוסים האליליים לא השיגום.

היהדות בנתה את המטפיסי כמהות בעלת רצון והציגה לפני העולם את פירות ההתגלות של מהות זו בהישגיה הרוחניים הגדולים, אשר תכליתם לקדם את האנושות לעולם מושלם. בכך, הביאה היהדות בשורה לעולם: שהמטפיסי איננו אדיש לקיום האנושי, אלא מתייחס אליו בצורה שבה מתייחס בורא לבריאתו או, אם מעוניין בכך האדם, כאב לבנו.

מה שאצל אנשי ההגות היוונים העתיקים הוגדר כמה שמעבר לפיזי – כלומר מעבר ליכולת התפישה החושית – הוגדר על ידי היהדות כרוח העולם. המופלא, הנסתר, הנעלם והבלתי-מושג הם שמות תואר שמייצגים במסורת היהודית את מה שאין האדם יודע ואשר הוא המניע את הדברים - רוח העולם.

תרומת המטפיסי

התרומה המשמעותית של היהדות לעולם היא המטפיסי: מה שעומד מאחורי הפיסי - העקרונות הלא מוחשיים הפועלים ככוח מניע של העולם הפיסי. התפתחות הפילוסופיה ביוון העתיקה אינה אלא סימול מצומצם של תנועה מחברה אלילית דטרמיניסטית, הנשלטת על ידי החמרי למצב של מחשבה מופשטת הנותנת מקום ללא מוחשי - אך עם "תאונת אליליות"; הפיכת המטפיסי לאליל נוסף, בעל כוח גדול יותר משאר האלילים, אשר בא לידי ביטוי בצורת עולמות אחרים שמנצחים את "העולם הזה" במסורת מלחמות האלים של הפלורליזם האלילי היווני.

כל התפתחות הפילוסופיה ותנועתה עומדת בסימן העימות בין המוחש ללא מוחש - ויהדות (בראשותו של אברהם) הכניסה את נושא הלא מוחש, המהות שמעבר לדברים, או, כפי שקוראים לה בפילוסופיה, המטפיסי - לעולם ההגותי האנושי. על רקע הבנת העובדה שהפילוסופיה מייצרת את תנועת המחשבה (להתפתחות או נסיגה) השלטת באנושות ניתן להבין ולהעריך את משמעות הופעתה וקיומה של היהדות בעולם העתיק - וגם את אי ההבנה שקיימת בתוך היהדות לגבי הפילוסופיה; אי הבנה זו באה לידי ביטוי בכך שיש התנגדות לעיסוק בפילוסופיה, מה שמביא לא רק לפרישה מהמלחמה החשובה (והחיונית) הזו אלא להגעה למצב של היות נכבש ונכנע - כפי שקורה.

למעשה, היהדות תרמה עור וגידים לשלד הרעיון המטפיסי עוד לפני שזה הוגדר ככזה על ידי הפילוסופיה. לפני שהפילוסופיה נקבה בקיום המטפיסי רק כציון העובדה שיש קיום בלתי משתנה לחוקי היסוד של המציאות, היהדות ציירה את המטפיסי כמהות בעלת יכולת – האלוהים – ומסרה לבני האנושות כי מה שמאפיין אותו הוא מחד המאפיינים הפילוסופיים של מה שנלמד בפילוסופיה כמטפיסי – והמאפיינים שעליהם מסופר במיתוסים העתיקים, אם כי מתוך תפיסת הרמוניה ושלמות פנימית, אשר בוני המיתוסים האליליים לא השיגום.

היהדות בנתה את המטפיסי כמהות בעלת רצון והציגה לפני העולם את פירות ההתגלות של מהות זו בהישגיה הרוחניים הגדולים, אשר תכליתם לקדם את האנושות לעולם מושלם. בכך, הביאה היהדות בשורה לעולם: שהמטפיסי איננו אדיש לקיום האנושי, אלא מתייחס אליו בצורה שבה מתייחס בורא לבריאתו או, אם מעוניין בכך האדם, כאב לבנו.

מה שאצל אנשי ההגות היוונים העתיקים הוגדר כמה שמעבר לפיזי – כלומר מעבר ליכולת התפישה החושית – הוגדר על ידי היהדות כרוח העולם. המופלא, הנסתר, הנעלם והבלתי-מושג הם שמות תואר שמייצגים במסורת היהודית את מה שאין האדם יודע ואשר הוא המניע את הדברים - רוח העולם.

נתונים נוספים