הסבל האנושי

 

הסבל האנושי

תשובות לסוגיה

מעבר לבני האדם שרואים את קיומו של הסבל כעובדה מצערת אך מקרית ולפיכך חסרת משמעות נוספת, רבים הם אלה הרואים בסבל סוגיה עקרונית שכמוה כשאלה התובעת תשובה. הבעייתיות של תשובה לקיומו של הסבל מתבטאת בכך שקיימות יותר מתשובה אחת לסבל וכך או כך, מכיוון שיש לסבל ביטוי רב בחיים, נוגע הדבר להשקפת החיים של רבים באנושות.

רבים ומגוונים הם סוגי הסבל שהאדם עלול להיתקל בהם בחייו. מנקודת המבט של השליטה האנושית קיימות בנושא זה שתי אפשרויות יסוד: יש סוגי סבל המתרגשים עליו בשל אירועים שאינם בשליטתו או בשל טעויות ומשגים שנמצאים בשליטתו. ויש גם מצבי סבל קשים במיוחד שהאדם חשוף אליהם במשך כל ימי חייו מיום היוולדו ואינם בשליטתו כמו, למשל, במצבים של נכות מולדת – כמו עיוורון או שיתוק – שנגזר על אדם לחוותם לאורך כל ימי חייו.

עבור אדם שנולד עיוור או בעל מום, שלא לדבר על קיומו בחייו של פגם רוחני כמו פיגור או חוסר אפשרות לקיום עצמאי אין עצם מושג הקיום האנושי ניתן להפרדה מסבל. בהקשר זה נידון אדם שאינו מוצא תשובה מספקת לסוגיית הסבל גם למצב רוחני קשה של שאלה ללא מענה. בזמן שיש הסברים מוצעים לסבל מקומי, זמני או חלקי אין ספק שדבר קשה ביותר למצוא לגביהם הצדקה כלשהי ברמה מטפיסית לסבל מולד של נכות לחיים.

אחד הדברים שבהם עולה הפילוסופיה של היהדות על כל פילוסופיה מוכרת אחרת היא התשובה הכללית שהיא נותנת על שאלות עקרוניות לגבי הסבל האנושי. מבחינה זו מהווה מושג האלוהים, באמצעות דרך ניהולו את העולם, את מסגרת ההגדרה העקרונית שמעניקה את התשובות למצבי הסבל האנושיים הרבים הקיימים בעולם. עם זאת, שומה עלינו להכיר בכך שמבחינת תפיסת האל היהודית הסבל הוא יוצא מן הכלל אשר מתרחש במצבים מיוחדים שהאדם יכול להימנע מהם.

מבחינה זו יש להבחין בין צורת ההופעה של הסבל ביהדות לבין הופעתו בשיטות אחרות, כמו הנצרות; בזמן שביהדות רואה את העולם כמקום שבו הסבל הוא יוצא מן הכלל ובני האדם סופגים מכות גורל כעונש על חטאים וכך הדבר גם בנוגע למצבי מחלה, מציגה הנצרות את העולם כמקום שהסבל מהווה חלק טבעי של חווית החיים בו.

הצגת האלוהים היהודי כתשובה לסבל האנושי מעניקה לכל מי שנתקל בחייו בסבל מקדם חשוב להבנת מצבו הפרטי. מקדם זה מהווה, קודם לכל אפשרות אחרת, אלטרנטיבה לתשובה המוצעת על ידי הממסדים הרעיוניים השליטים בתרבות האנושית של ימינו; אלה כוללים את הממסד המדעי ואת הממסד הדתי הנפוץ בעולם, הכולל דתות כמו הנצרות והאיסלם. בזמן שהממסד המדעי – בשל אי הכרתו בקיומו של אלוהים - יכול להציע כהסבר רק את המקריות ו/או את האירועים הנוגעים לעובדות החומר, הממסדים הדתיים – ובמיוחד הנצרות והאיסלם – מציעים, דרך מושג האלוהים שלהם, את העולם כמקום של סבל, שבו הסבל הוא המצב הטבעי, ושומה על האדם לראות את חייו בו ככאלה שהסבל שולט בהם.

הנצרות שאלה מן היהדות את הרעיון שהסבל הוא עונש על חטאים, אך היא מצהירה על העולם הזה, המלא בסבל אנושי, כעל מימד שכל כולו מהווה עונש על חטאיו של האדם ובאותה רוח גם האדם, לפי הנצרות, הוא חוטא מטפיסי. המחזיקים בתפיסות המקבלות רעיונות כמו נצחיות החיים והישארות הנפש גם לאחר מות הגוף יכולים לראות את חיי האדם שבהם מתרגש עליו סבל קשה ככאלה שבהם הוא משלם על חטאים שעשה בחיים קודמים. בהקשר זה, על אף שהיהדות מקבלת, עקרונית, את קיומם של חיים קודמים לחיים אלה ואת האפשרות שאדם ישלם בסבל בחייו אלה על חטאים שביצע בחייו הקודמים, מחזיקה המסורת היהודית בהצהרה כי לפי תפיסת הצדק שלה "איש בחטאו ימות".

בהקשר הנושא של האחריות האישית יש לציין כי לפי היהדות שונה קיומן של נשמות במימד רוח המציאות מקיומם של בני אדם בעולם, שכן יכולה נשמתו של צדיק יחיד לקחת על עצמה את התשלום על חטאם של בני אדם אחרים כדי לקדם את תכלית העולם. עם זאת חשוב להדגיש כיח גם במצב מסוג זה בעל הנשמה הוא זה הבוחר בתשלום ואינו נכפה לו. בהקשר כזה מקביל הדבר למצב שבו יכול בעלח קנין לסייע מתוך קנינו לחלש ממנו.

את הדבר ניתן להבין כחלק מביטוייה במציאות של תפיסת צדק המבוססת על חישוב מדוקדק של תשלומים שבהם שומה על היחיד לשלם את מחירם של ערכים. בהקשר זה משלם האדם באמצעות סבל על חטאים שביצע. חישוב זה נערך במימד המטפיסי של העולם, כזה הלוקח בחשבון גם את מה שבוצע על ידי היחיד לא רק בחייו הנוכחיים עלי אדמות. אם זאת, בשל השמירה על עקרון האחריות האישית גם במימד הרוחני, ניתן להבין מכך כי גם אם נעזר אדם על ידי פעולות של בני אדם אחרים שומה עליו לשלם להם כגמולם.

ההשלכות של הגישה הפילוסופית היהודית בנושא הסבל לגבי חיי האדם הן גדולות ומתבטאות במיוחד בתחום האתי; לפי התיאוריה הנוגעת לסבל ביהדות, שאומרת שהסבל הוא עונש על חטא שבוצע על ידי הסובל, קיימת שלוש אפשרוית יסוד הפתוחות לפני היחיד האנושי כדי להימנע מסבל או לפעול כדי לעשות להקלתו. הראשונה היא להימנע מסבל על ידי חיים של מוסר שלם, שלא יהיו בהם חטאים. השניה היא הקלתם של העונשים המוטלים על האדם על ידי ביצוע פעולות שניתן באמצעותם להקל על הסבל. השלישית היא ביטולו הגמור של הסבל.

בניגוד לגישות כמו זו של הנצרות או של האיסלם אשר מעניקות לסבל מעמד מטפיסי שאין האדם יכול להתחמק ממנו בחייו, מדגישה היהדות לא רק כי הדרך פתוחה לפני היחיד לפעול להקלת סבלו באמצעות בחירותיו ופעולותיו אלא שאלה יכולות – וחייבות – להיעשות אך ורק בעולם הזה, כלומר בעולם שבו הוא חי. דבר זה משתלב עם העובדה שמנקודת המבט המתייחסת לסבל שומה על היחיד לראות את חייו ואת פעולות החיים שלו לא רק כשדה העבודה לטיפול בסבלו (וגם בסבל של בני אדם אחרים) אלא שהיחיד המטפל בסבלו הוא חלק מתכנית תיקון העולם שמשמעה, בסופו של דבר, גם הקלת הסבל מעל האנושות כולה.

ביהדות, שמוסריותה דוחה את מוסר ההקרבה הנוצרי ומתנגדת לו, דבר זה אינו נאמר לגבי פעולות שבהן מבצע האדם הקרבה עצמית אלא להיפך: לגבי פעולות חיים שבהם מממש האדם את יכולותיו הגלומות. בהקשר זה ניתן לראות את עובדת היותם של בני העם היהודי ידועים, בין היתר, כרופאים טובים, כחלק מהמגמה האנושית הכללית שקידמה את מדע הרפואה בעולם, אשר עוסק באופן מקיף בכל יישומיו בהקלת משא הסבל מעל פגועי האנושות.

נתונים נוספים