אמונה כקרבה

אמונה כקרבה

לעתים קרובות זוכים מושגים בעברית כמו, למשל, אמונה, ידיעה, הוכחה וקרבה לפרשנות מוטעית בהקשר של נושאי הדת. דבר זה קורה על אף – ולעתים בגלל - שיש קשר בין רכיביהם הלשוניים. למשל הקשר השורשי בין המלים קרבה להקרבה איננו מקרי, אך לא תמיד הוא יכול להיות מובן על יסוד אינטואיטיבי.

מקובל להבין אמונה כצורה של ידיעה לא שכלית, אף כי ברור שיש באמירה זו משום בלבול, כי קשה להבין מה משמעותה של ידיעה אם איננה שכלית. בהקשר הנוכחי הכוונה היא לכך שבפועל, אדם מאמין בדברים שהוא קרוב אליהם בחייו, דברים שאותם הוא פוגש בחוויה ישירה במשך זמן חיים רב יחסית, אף כי לא חקר אותם.

למעשה מדובר באמונה במובן של ידיעתיות הקיימת אצל בעלי חיים, המבוססת על הרגל, שניתן לראותה כאמונה המוגבלת לעובדת קיומם של הדברים, אשר אינה מחייבת חשיבה אל מעבר להכרה בקיומו של הדבר שבו מאמינים. בהקשר כזה יכול אדם לומר "אני מאמין ב..." כאשר כוונתו ל"אני מאמין בקיומו של..."

לפיכך ניתן להבחין את צורת הידיעה הזו מהידיעה ההגיונית-לוגית המקובלת על המדע הממוסד, שמגדיר תנאים מחייבים הכוללים הוכחה לצורך ידיעה. דבר זה נכון לגבי אמונה ולא לגבי ידיעה בכלל מכיוון שהאמונה מתבצרת בתחום הלא מושגי שהוא מרחב חוויית החיים במלאותה. וגם בהקשר זה כדאי לזכור שמושג ההוכחה מבוסס מבחינה לשונית על רעיון הנוכחות שמצביע אף הוא על קרבה חומרית-חושית.

גם לגבי מושג הקרבה הקרוב מבחינה לשונית-צלילית ושורשית למושג "הקרבה" ניתן לומר שהדבר מצביע על כך שבמקורו, מה שהיום מעריכים כפעולה מופשטת הנוגעת להערכה ושיפוטים מורכבים, לא היה אלא ענין של התקרבות, כלומר של קיצור מרחקים – וסביר שכך הדבר גם לגבי כל מושג הנוגע בידיעה (בהקשר זה כדאי לזכור כי בעברית עתיקה יש המבינים הידיעה גם כמגע מיני.

עקרונית, מה שאדם עוסק איתו במידה המרובה ביותר - וב"עיסוק" הכוונה גם למחשבה - מן הנמנע שלא יהפוך ל"חבר" של התודעה מתוקף היותו "שכן" שלה. זהו התחום שבו מה שחושבים עליו הופך לחשוב מתוקף העובדה שהוא מושא של מחשבה. יש להניח כי רוב בני האדם החושבים אינם שמים לבם לכך שכמעט כל מה שהם תופשים כ"סביר" או כ"לא סביר" הוא, פעמים רבות, תוצר של הרגל, קרבה ולא של ניתוח, הוכחה ואימות לוגיים.

נתונים נוספים