אלוהים, פוליטיקה וחיים

 

אלוהים, פוליטיקה וחיים

מושג היסוד של המציאות הוא החיים. החיים הוא מושג המכיל את היבטי הקיום, התודעה והזהות ביחד. איך עומד מושג האלוהים מול מושג החיים – כקונקרטיזציה שלו. האלוהים הוא מושג המתייחס לאחדות בין החיים למציאות ככלל ולמעשה ניתן להבינו כתפיסת המציאות כמהות חיה. הרמז להתאמה זו מבחינת לשון הקודש הוא העובדה שאלוהים וחיים הם אחדות של ריבוי, שבהם לא ניתן להפריד בין היחיד והרבים. כך, גם אלוהים וגם החיים הם מהויות המשלבות יחידאיות וריבוי, כלומר יחידות המחזיקות "בתוכן" ריבויים.

שום דבר חי לא מת כל עוד נשמתו בקרבו. נשמתו של תהליך תרבותי אנושי ומדיני היא הרעיון שביסודו. אם פגעת באיבר של מהות אנושית תהיה המהות ניזוקה ביחס ישר לחשיבות האיבר הפגוע לשלמותה, ולעתים יביא הדבר למותה. אך אם מדובר במהות – אדם או חברה - שגישתה קולקטיביסטית, כלומר ככזו שאיננה מעריכה את חלקיה היחידים כבעלי משמעות קיום עצמאי, מעולם לא הרגת מהות שלמה גם אם פגעת קשה בחלק ממנה.

דבר זה נובע מכך שהמהות שהיתה יכולה להיות שלמה ויתרה על שלמותה במודע והפכה את עצמה, בבחירה, לחלק במהות אחרת, לבורג במכונה. בחירה זו יש לכבד ולפעול בהתאם לה, במיוחד בעת עימות כנגד אויב קולקטיביסטי. כלומר: יש להתייחס לזה שמתנהג כאל בורג במכונת רצח כאל בורג במכונת רצח ולהשמידו – לפחות כל עוד הוא פועל כך. אם מהות קולקטיביסטית – או אחד מאבריה – הורגת יחיד שהוא אינדבידואליסט, כלומר שרואה את עצמו כמהות שלמה וחי כך, היה ההרג כזה של מהות חיה שלמה.

היציאה של מתנגדי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל נגד ההתנחלויות היא יציאה כנגד החיים. פעולת התיישבות היא פעולת חיים יסודית כל כך עד שלצאת נגדה כמוהו לצאת נגד זכות האדם לנשום. אם אין אדם יכול להתישב, הוא אינו יכול לחיות. היהודי המתישב בארץ ישראל הוא ביטוי מסויים של יישום זכות ההתישבות האנושית – ולא שום צורה של גניבה או חיים על חשבון אחרים. אין זה מקרי שאויבינו מבית ומחוץ אינם רואים את המתיישב היחיד כמהות בעלת משמעות עצמאית אלא כחלק ממהות גדולה יותר – העם היהודי – ולפיכך אין הם רואים פגיעה קשה בהריגתו של "איבר" כזה.

אך אלה הרואים את היחיד רק כאיבר בגוף הכלל אינם מזויינים בהוכחה עובדתית לצורך תמיכה בגישה זו, שלא לדבר על כך שאם קורה ונוצרת פגיעה בילד רך, למשל, המקובל כ"חף מפשע", היחס הרגשי כלפי הדבר הוא כשל טרגדיה. "המוציא מחברו עליו הראיה" נאמר במקורות לגבי משא ההוכחה; מי שטוען שמתישבי ארץ-ישראל גנבו את אדמתם מאחרים, יוכיחו כפי שמוטל על טוען טענה כזו להוכיח – ועד שאינם מוכיחים את טענתם אינם אלא מזידים ודוברי שקר. ובנוסף לכך, מי שמבין כי בני אדם אינם איברים בגוף קולקטיבי אלא חיים שלמים, או – אם תרצו – עולמות מלאים, לעולם לא יתן את ידו לפגיעה בחייו של אדם. מבחינתו של היהודי הדתי פגיעה כזו היא פגיעה ישירה במה שהוא באמת כולל את כל הקיים במציאות – האלוהים.

נתונים נוספים