הצדק בבוץ הרחמים

 

הצדק בבוץ הרחמים

ברבות מהפגנות הימין נגד תכניות הגירוש שהשמאל מפנה נגד אנשיו, שרים הם מעל בימותיהם "רחמים"! מסיבה כלשהי, סוברים המארגנים כי בקשת רחמים היא הדבר הטוב ביותר שיהודי יכול לשלוף מאמתחתו בעת מצוקה. אין ספק שבעת גזרה בקשת רחמים מהאל היא דבר שנכון לעשותו, אך להחליף את האל באויבים?

היהודים היו מנצחים מזמן במלחמתם העולמית אם במקום לזעוק רחמים הם היו משתמשים בנשק שבו אוחזים אויבינו מעל כל במה: צדק!

תביעה זו, שהיהודים הנבזזים מזה 2000 שנה זכאים לה, איננה מופעלת על ידם כראוי. חלק מהסיבה לכך היא שמה שמונע מהם את התביעה לצדק הוא הדגש הרעיוני, שמקורו האתיקה הנוצרית, המבוססת על רגשות במקום על השכל; דגש זה מסיט את המיקוד מהצדק לרחמים.

ובוץ הרחמים הוא זה שבו תקוע העם היהודי מאז הולדת הרעיון הנוצרי ועד עתה.

היום, עם התקרב הגירוש הממשלתי מרצועת עזה, עומדים המתיישבים המאויימים ובמקום לעמוד על זכויותיהם הצודקות לרכושם ולזכויותיהם, הם מנסים לעורר רחמים: הם מציגים את נכיהם ופצועיהם בקלטות וידאו, מבלי לדעת שאויביהם העומדים מולם לא רק שאינם נותנים לרחמים להיכנס לליבם אלא הם אף מתרגזים לנסיון ללחוץ עליהם רגשית.

דבר נוסף שמבקשי הרחמים אינם יודעים הוא שבקשת רחמים כמוה הוכחה לכך שאינך צודק. אך יותר מכל דבר אחר, מה שמכשיל את מחנה נאמני הארץ והעם, הוא שהם אינם יודעים להציג את צדקתם קבל עם ועדה, כמו אנשים שענינם צודק. לאור זה, כמה אבסורדי הדבר שאויבינו הקשים ביותר, כמו ערביי העולם, שאינם צודקים בתביעותיהם, מקבלים אף לבקשות הרחמים שלהם משקל גדול יותר בשל הציגם את ענינם כצודק!

את תביעת הצדק צריך להתחיל מהצגת נושא הזכויות או, מדוייק יותר, חוסר הזכויות, כלומר: שאיש אינו מחזיק בזכות לפגוע בזכויות האדם של חפים מפשע.

מלחמה על זכויות – ובמיוחד בזכות הקנין - כפי שניתן ללמוד ממה שהפלשתינים והשמאלנים עושים, היא ההשקעה האמיתית במלחמה רצינית. פניה לרגש הרחמים יכולה לבוא, אולי, כתוספת, כקישוט או כ"ריפוד" דיפלומטי, אך הם אינם יכולים למלא את מקומו היסודי וההכרחי של הצדק.

הרחמים הם איסטרטגיה גרועה – במיוחד לאנשי צדק; כדי לנצח במלחמה צודקת, יש קודם כל לצאת מבוץ הרחמים, להתנקות ולהציג קבל עם ועדה את הצדק. הצדק לא יושג – ואסור שיושג - באמצעות הרחמים. ללא צדק, לעולם לא יהיה נצחונו של הטוב שלם.

לכל הנאמר לעיל יש להוסיף כי מבחינה מוסרית שומה על הצד הצודק בסכסוך להציג את צדקתו קבל העולם כולו, כי משימתו של ישראל היא הפצת הצדק בעולם. בהקשר כזה, בקשת הרחמים לא רק שאיננה מעשית, אלא שהיא מהוהו עבירה מוסרית, שכן היא מטשטשת את האמת ובמובן זה מעוותת את הצדק. לפיכך אין היציאה מבוץ הרחמים בגדר המלצה טקטית, אלא גם תביעה מוסרית.

נתונים נוספים