הזכות על הארץ

הזכות על הארץ

או: ציות יהודי מהו?

כשמסיימים בני ישראל את מסעם הארוך ממצרים ומגיעים לגבולות ארץ ישראל הם מצווים להיכנס לארץ, לכבוש אותה מידי בני האדם הגרים בה ולגור בה בעצמם. לשאלה: מה זכותם לעשות זאת? הם יכולים להשיב: זוהי מצוות האל. אך אין זו דרכו של האדם היהודי שלא לערוך בירור, אף אם הוא מחוייב למיילוי מצוות האל.

יש רבים שיאמרו שאל לו לאדם לשאול מה עומד ביסוד ציוויי האל, כי דבר זה כמוהו כערעור על צדקתם או על הציווי למלא את מצוות האל ללא ערעור. התשובה לכך צריכה להיות שאף על פי שהמאמין נדרש לציות, אין הדבר מונע ממנו לנסות ולברר מה עומד ביסוד הציוויים, שלא לדבר על כך שהנימוקים לרבים מציוויי האל אכן מושגים באמצעות בירור.

את ההימנעות מבירור מצוות האל יש לראות כהקלה ולא כהגדרת הכרח שמצביע על עיוורון או על נסיון להטיל חובת ציות עיוור. העובדה שהמאמין היהודי אינו חייב לשאול אומרת שהוא יכול לסמוך על כך שמצוות האלוהים היא צודקת בהכרח – וגם אם לא בירר אותה עד תומה הוא יכול לסמוך על כך שהליה בעקבותיה איננה בלתי צודקת.

את הרצון והנסיון של המאמין בישראל לדעת מה ביסוד המצוות – וגם את היותו של הדבר מקבול, חיובי ולגיטימי ביהדות יכולים אנו ללמוד כבר מאברהם אבינו. מאבי העם הזה לומדים אנו שאין זו דרכו של האדם היהודי לציית באופן עיוור, מבלי לנסות ולהבין את מה שביסוד הציווי, ומבלי לתהות על מהות הצדק שיש במעשה האל.

למשל, בפרשת העיר סדום, כשהאל מודיע לאברהם כי הוא עומד למחות את העיר סדום, יכול אברהם להתייחס לדבר כאילו איננו נוגע לו, אך לא רק שהוא לא עושה זאת, הוא אף מציג את הדבר לפני האל כמקרה מבחן לצדק האלוהי, כאילו על פיו תיקבע מידת צדקתו של האל, שאמור, לדבריו, לשפוט את כל הארץ.

יש בעצם הגדרתו את האל במסגרת כזו משום הצהרה שמצהיר אברהם – והאלוהים מקבל אותה – שבצד אמונתו החזקה של אברהם בצדקתו של האל, שומה על הצדק האלוהי לא רק להיעשות אלא גם להיראות באופן ברור על ידי בני האדם.

"השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" תוהה אברהם לגבי הרעיון של פגיעה בצדיקים עם חוטאים בפעולה כוללת שאיננה מבחינה ביניהם, שאותה הוא רואה כביטוי לאי צדק. אברהם מוצא לנכון להדגיש לפני האל את חשיבות היות הצדק מוצג ככזה לכל יושבי הארץ, כי הוא מודע לכך שחשוב שהעולם ייע עד כמה פיקוחו של האלוהים על העולם הוא צודק.

כך, כבר אברהם אבינו מוצא לנכון לבטא את הבנתו לגבי ערכו של האל בתחום הצדק. מנקודה זו והלאה חייב כל מעשה של האל ושל בני ישראל הפועלים בהנחייתו להיות רווי בצדק – וזהו הערך שקיים ביסודו של כל ציות לאלוהים.

אם כך, מה יכולה להיות ההצדקה לכיבוש הארץ? לפני מותו אומר משה רבנו לבני ישראל "אל תחשבו שבגלל מעלותיכם מעדיף ד' אותך על פניהם. בגלל רשעתם של עמים אלה מגרש אותם האלוהים מפניך." למעשה, אומר משה לעם כי בשל שחיתותם איבדו המתגוררים בארץ את זכותם על הארץ לטובת בני ישראל הנכנסים אליה.

.

במיוחד בימינו יש לדבר זה משמעות אובייקטיבית חשובה: היא מסבירה את התוקף שיש לזכותו של אדם על ארץ שבה הוא גר; זו איננה נשמרת לו ויהי מה, בכל מקרה, בלי קשר לאיכות חייו המוסריים. בכך שלאורך ההסטוריה שלהם איבדו בני ישראל את אחיזתם בארץ יותר מפעם אחת, מוכח העקרון שקובע שישיבתם על ארץ הקודש איננה מובטחת בכל תנאי. ההיפך הוא הנכון: האחיזה בארץ מותנית בתנאים חמורים.

כתנאי לגור בארץ הקודש שומה על עם ישראל, לפי דבר האל, לא לעשות כמעשי העמים במצרים ובכנען כי הם רעים וחיו באופן מושחת, אשר החל בשלטון בכוח הזרוע, שארץ ישראל לא תסבול ובסוגי שחיתות אחרים. למעשה, מוזהרם בני ישראל בכך שאם יחיו בצורה מושחתת, הארץ תקיא אותם כפי שהקיאה עמים אחרים.

חטאי העמים עובדי האלילים שחיו בארץ ישראל הסתכמו בכך שהיו מקריבים את צאצאיהם לאלילים שאותם עבדו. ארץ ישראל היתה מיושבת בבני האדם הלא מוסריים ביותר, מה שמוכח גם מכך שלמעט עיר אחת שלהם, אף אחת מן הערים אשר נלחמה ביהושוע לא חפצה בשלום עימו. אלה היו בני אדם רעים שיחסיהם עם אחרים הסתכמו בריב ומדון ותו לא.

כשנכנסו בני עם ישראל לארץ הם קיבלו את ארץ ישראל לא מן ההפקר אלא בתנאי שיחיו בה בצורה מוסרית, מכיוון שלישיבתם בארץ יש תכלית והיא משמשת, כחלק מהתכנית האלוהית, להפיץ ערכים מסויימים, שביניהם צדק, אשר משתלבים עם דרכו. לפיכך, לא רק שבכיבוש הארץ על ידי העם היהודי אין התעלמות מן הצדק, אלא שהישוב בארץ נעשה למטרה של צדק ובתנאי שישמור על מוסריות. כך, לא כוח הזרוע הוא שאיפשר לבני ישראל לתפוס את הארץ – שלא לדבר על כך שהתורה מדגישה את היות יושבי הארץ גדולים וחזקים יותר מבני ישראל – אלא כוח הצדק, אשר מתבטא בכך שיש להם יותר זכות בתוקף איכות חייהם מאשר ליושביה.

עמדה זו, במונחים של ימינו, אומרת שהזכות היסודית של עם ישראל על הארץ כלל איננה העובדה שלפני דורות היא היתה שלו (כי הרי ניתן לומר בדיוק ביחס לכך כי האל גירש אותו ממנה כהיה בלתי מוסרי) אלא העובדה שהוא ראוי וזכאי מבחינה מוסרית לארץ זו, בתוקף היותו עם בעל ערכים מוסריים שתואמים את ערכיה של ארץ הקודש. מכך נובעות ההשלכות המתבקשות, כמו זו שמוסריות העם היהודי מחייבת הוכחה אובייקטיבית ושלערבים אין זכות דומה על הארץ בשל היותם לא מוסריים. בנוסף לכך ניתן לראות את הצלחת ההשתלטות על הארץ בימינו – כמו בימי התנ"ך – כהוכחה לקיומה של זכות זו ברשות בני ישראל.

נתונים נוספים