מלחמות היהדות

מלחמות היהדות

כיהודים עסוקים אנו באמיתות היהדות בינינו לבין עצמנו דורות רבים. הנצרות והאיסלם – ואולי גם דתות אחרות בעולם – מתנגדות ליהדות. בניגוד לכך שליהדות היה מאז ומתמיד די בעצמה, זקוקות הנצרות והאיסלם ליהדות כחלק מההוכחה לכך שהן צודקות. כדי להוכיח שהיהדות נכשלת במבחן המציאות, הן רוצות להשמיד את היהדות.

אך השמדה פיסית איננה נצחון אמיתי ומלא, ולכן מנסים גורמים שונים המתנגדים למסורת ישראל להוכיח את היותה של היהדות טועה. מנקודת מבט רוחנית, הווה אומר דתית ועקרונית, מהווה ההשתמדות, השכחה והיציאה של יהודים נגד יהדותם ונטישתם את דתם, הוכחה לכך שהיהדות איננה צודקת. וזו – מבחינת מתנגדיה שלעיל - חצי הדרך להוכחת צדקת הנצרות והאיסלם.

וכך מהווה גם החילוניות, על כל ענפיה – ובמיוחד הענפים האנטישמיים, המתנגדים ליהדות –הצלחה של אויבינו. אך הפוסל במומו פוסל: הפוסלים את היהדות הם נוצרים-מוסלמים מוסווים.

הדבר נכון במיוחד לגבי הנצרות, שההצלחה הראשית שלה בימינו נעשתה דרך הסוציאליזם, שהיא אלילות שביסודה הרחמים והקולקטיביזם. הרחמים מנוגדים לצדק והקולקטיביזם מנוגד לאינדבידואליזם. בניגוד זו טמונה המכשלה, שכן הצדק והאינדבידואליזם הם ביטוי של הטוב והנכון שבעולם.

העולם ממוקד היום במה שמתרחש במזרח התיכון. המלחמה בין ישראל לערבים מושכת את תשומת לבו של העולם ומרתקת אותו. מבחינה אובייקטיבית זוהי מלחמה "קטנה" ביחס למלחמות העולם אשר גבתה, במשך מאה שנות קיומה, "רק" אלפי קרבנות. ועם זאת היא מושכת את תשומת לבו וענינו של העולם כולו. מדוע?

כי העולם חש שמלחמה זו היא אשר תקבע את גורל העולם. כי בה מתגלמים עקרונות המאבק המטפיסי על השליטה במציאות. למעשה, מאבק זה הוא משחק הביניים של העולם, שבוט עומדים זה מול זה נציגי הכוחות הגדולים ביותר – דוד מול שני גלייתים – רוחני וחמרני. שם מול חם ויפת.

ההבדל בין סוגי המלחמה הקיימים בעולמנו הוא בין המלחמה הפנימית, שהיא מלחמה של פרטים, מול המלחמה החיצונית שהיא מלחמה של עקרונות. בהקשר זה דווקא המלחמה הפנימית יכולה להקיף מליונים – והעקרונית לערב מספר קטן של משתתפים; המלחמות הקיימות בעולם של היום בין עמי אפריקה, בין עמים קומוניסטיים, בין עמים אירופאיים ובין עמים מוסלמיים, הן מלחמות פנימיות ביחס, כמו מאבקי כנופיות בשכונת מגורים על איזורי שליטה. הן אינן מייצגות מאבקים עקרוניים, אלא פרטיים. לעומת זאת, המלחמה בין ישראל לערבים ולאירופאים – היא המלחמה בין היהדות לאיסלם ולנצרות, המייצגות את המאבק המתחולל בעולם הין הטובים, היצרניים והמוסריים לבין אלה שאינם..

בזמן שבו דוגלת הנצרות בחסד, והאיסלם נושא את דגל הדין, היהדות מקיפה את כל הנעשה, ולכל אחד מאלה יש מקום משלו בתוך האיזון בין הערכים. בזמן שבו האיסלם והנצרות מבטאים את תמונת האלילות הרוחנית החצוייה, מייצגת היהדות את האלוהות המקיפה, הפועלת – בהתאם לצדק – בחסד וגם בדין.

לפי מסורת ישראל, המייצגת את תפישת האלוהות המלאה, האלוהות היא ההקשר השלם, המלא, של המציאות.

אם וכאשר תגיע המלחמה העולמית לידי התגשמות הנבואה, תהיה היהדות שולטת בעולם, אך לא שליטה של דיכוי אלא של נצחון האמת והצדק, אשר יביסו את השקר ואי הצדק. מבחינה זו יהיה ברור כי בין היהדות לאויביה, הנצרות והאיסלם, המלחמה העקרונית הקיימת היא המלחמה הפנימית התוך-יהודית (שהרי התחילה ביסוד היהדות) שהיא שתקבע את גורל העולם.

נתונים נוספים