נבואת ירמיהו

נבואת ירמיהו

ערכו הנצחי של המוסר

במסורת ישראל מהווה אחד משלושת חלקיו של התנ"ך – ספר הנביאים – ביטוי של קיום הנבואה בעם ישראל. הנבואה, הנחשבת לחלק קבוע בדרכי ההשראה של גדולי ישראל, שימשה לא פעם כאמצעי שהופעל על ידיהם כדי להנחות את עם ישראל בדרכו. ניתוח של תמלילי הנבואה מגלה בה לא פעם ערכים בעלי כוח עכשווי כבד משקל, המתאים אף לימינו. דוגמה לתגלית ערכית מסוג זה ניתן למצוא בנבואת ירמיהו. כדי להכיר במידת היותה של זו מתאימה לימינו על אף השוני בתנאים ההסטוריים בין אז לימינו כדאי לבחון את ההקשר שבו חי ירמיהו, ואז יכולה נבואתו ללמדנו רבות לגבי הדרך הראויה לקיום לאומי.

הנביא ירמיהו חי במלכות יהודה בתקופת שלטונו של המלך יהושיאהו בתקופת הבית הראשון, כאשר עם ישראל היה מאויים על ידי אויבים מצפון ומדרום – בבל ומצרים. כמו בלא מעט מקרים מצא ירמיהו את עצמו נרדף על ידי המשטר הקיים כי דבריו הובנו כדברי מרידה על רקע אי הסכמתו עם מדיניותו של המלך. במושגי ישראל של ימינו חרג הנביא מסמכותו של איש תדת כאשר מצא לנכון לבקר את מנהלי מדינותה של ארצו ובכך חרג מתפקידו המוגדר כאדם שתפקידו להנחות את העם מבחינה דתית-הלכתית. מנקודת מבט זו מהווה ההשקפה של ימינו דרגה קיצונית של יישום השקפה זו, הדוחקת את הדת הרחק מן הפוליטיקה בהנחה שזו איננה מתחומה של הדת.

השקפה זו לא היתה נחלתם של נביאי ישראל וירמיהו מצא לנכון לומר דברים אשר מתייחסים אל המצב המוסרי של האומה שאותם ראה לא רק כמחדל שיש לטפל בו בדחיפות גדולה לא פחות משיש לטפל ב"יחסי החוץ" של מלכות ישראל, אלא כמהות שיסודיותה כה גדולה עד שהיא מהווה את הסיבה הראשית לבעיות החוץ של ישראל. בהקשר זה יש, ללא ספק,קשר בין השקפת מנהיגי ההווה לאלה מן העבר, אשר בעיצומו של חיזוק וביצור שלטונם אין הם רואים – כמו הנביא – כי חוסנה החיצוני של האומה נשען על מידת מוסריותה הפנימית.

כדי לבטא את כל אלה כדאי להזכיר את הדברים שמפנה ירמיהו אל ההנהגה והעם: "כה אמר ד' עשו משפט וצדקה...הצילו גזול מיד עושק" (כא יב), "הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חינם ופעלו לא יתן לו" (כב יג), "ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול ד' אלוהיכם" (כו יג), "ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו יישב" (ל יח) – בכל אלה מודגש פעם אחר פעם עד כמה מהווה היותו של הציות החברתי לאמת ולצדק היסוד לקיומה של החברה והמידה שבה זה תלוי בצדק הנעשה בין אדם לחברו. המסר הנצחי הקיים בדברים אלה מכוון אף את מנהיגי זמננו להבין כי מידת המוסר שבה נוהגים בני החברה זה בזה היא זו המגדירה את הצלחתה בין האומות.

ירמיהו מפנה אל האומה דברי ניחומין אודות קשייה: "כה אמר ד' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך" (לא טו), אך אין הוא נמנע מלהצהיר בפניהם על הרעות החברתיות הקיימות בישראל, ובראשה העוול הקיים במצב העבדות בישראל, אשר למשך זמן קצר בוטל על ידי המלך, אך הושב על כנו זמן קצר לאחר מכן: "כה אמר ד' אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קורא לכם דרור נאום נאום ד' אל החרב אל הדבר ואל הרעב ונתתי אתכם לזעווה לכל ממלכות הארץ" (לד יז)

על כך מוסיף ירמיהו נבואת זעם הצופה את נפילת ירושלים בידי נבוכדנצר מלך בבל ולעונש שלו ראויים המלך היהודי ושריו: "ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד אויביהם (לד כא). נבואה זו מתגשמת במדוייק זמן לא רב ביותר לאחר מכן, עוד בימי חייו של הנביא.

מטרת הימצאה של הפרשה בתנ"ך מהווה שיעור שאין לו גבול הסטורי; למעשה, מדובר במה שמנהיגינו אינם מבינים עד היום: שרק מצב לאומי שבו יש מוסריות נכונה ושלמה יכול לחזק את העם בעמידתו כנגד אויביו בעולם, כי תורת ישראל כוללת בתוכה עקרונות מוסר נצחיים אשר אינם מוגבלים לזמן או מקום מסויימים ללא גבולות, כאלה שיכולים להעניק עוצמה וערכים של טוב ואמת לכל העולם, ואם יכיר העולם בכך יהיה בזה משום הכרה בתורת ישראל שדי יהיה בה כדי להגן על קיומה של אומתנו מפני כל רע.

אי הבנתם של מנהיגי ישראל מאז ועד ימינו גרמה להם להניח כי הפתרון למצב המדיני הקשה מונח ביחסי הכוחות של הפוליטיקה העולמית וכי אם, למשל, מאיימת בבל על מלכות יהודה, יכול הפתרון לבעיה לבוא מצד מצרים, הנלחמת בבבל על שליטה בעולם. ולא נטעה אם נראה קשר בין המצב דאז למצב העכשווי, שבו משליכה ישראל את יהבה על ארה"ב כאשר העולם המוסלמי המקיף אותה מאיים הן על ישראל והן על העולם המערבי. אם נוסיף לנוסחת הדילמה הכוחנית הזו את הגוש הדיקטטורי, הכולל את הרוסים והסינים, והחולש על מאות מליוני עבדים, ייקל עלינו לראות איך, כאז כן עתה מוטל על עם ישראל לבחור בין תמיכה בשתי מגמות מעצמתיות הנאבקות על שלטון עולמי, כאשר כל אחת מהן מבטיחה להעניק לתומכים בה ברית של כוח, שלום ובטחון.

בימי קדם התחבט המלך חזקיהו בשאלה במי משתי האימפריות הנאבקות על השליטה בעולם לתמוך: בבבל או במצרים? והיום פוסחים קובעי המדיניות של ישראל על הסעיפים כאשר הם עומדים בפני הברירה באם, כדי לשמור על ישראל, כדאי להם לבחור בגישה הדוגלת בחירות, בזכויות האדם ובצדק או בשיעבוד, דיכוי ופגיעה באנושות. גם היום אין בני ישראל יודעים אם, כדי לשמור על ישראל, שומה עליהם לתמוך בארה"ב ובעולם המערבי או לבחור בעולם האחר, המתנגד להם.

בשני המקרים הרחוקים בזמן ניצבו, אל מול הרואים את הפוליטיקה כשדה שבו יושג הפתרון לבחירתה של ישראל, דוברים אשר גישתם ביטאה את מסורת ישראל; כאז כן עתה נתפסו בישראל על ידי קובעי המדיניות בני האדם העוסקים במסורת כחסרי רלוונטיות למצב הענינים המדיני. אך ירמיהו מצא לנכון להעלות לפני המלך ובני זמנו נושאים כמו מוסר, חירות, צדק, משפט וצדקה, כדי להראות עד כמה מהווים אלה את היסוד לכל יציבות שלטונית. בדברים להלן שנשא הנביא בשם ד' הוא ביטא את הקשר ההגיוני-סיבתי האובייקטיבי הקיים בין הפגיעה בחירותם של יושבי הארץ לבין חורבן הממלכה: "...אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קורא לכם דרור נאום נאום ד' אל החרב אל הדבר ואל הרעב ונתתי אתכם לזעווה לכל ממלכות הארץ".

במצב של ימינו ניתן לראות את נבואת ירמיהו כהנחייה מפורשת מטעם הקב"ה, אשר נמסרה לנו, לבני ישראל ולמנהיגיהם, לאורך הדורות כדי שנוכל לבצע את הבחירה המדינית הנכונה ברוח מסורת ישראל: לקדם את הצדק והמשפט ואת יישומיהם בתחום החירות ולראות את אלה כמשימה הראשונה במעלה שיש לבצע כדי להשיג את הפתרון המדיני המושלם ברמה מקומית וכלל-עולמית כאחד. ברוח דברי הנביא נראה שבישראל של היום, הבחירה במוסריות של חירות וצדק תהיה הפתרון המושלם הן לגבי בעיות הפנים, הכוללות את הכלכלה, החברה והמשפט, הן לגבי התמיכה בהתנגדות לכל כוח עולמי אשר מאיים על זכויות האדם וצידוד בכל מגמה פוליטית, דתית או רעיונית המתנגדות לממשלים של דיכוי, שיעבוד ופגיעה בכל אדם באשר הוא, והן לגבי השלמת משימתה היעודה של היהדות בהובלת העולם כולו לגאולת האנושות והאנושיות גם יחד.

ולא חייבים להיות נאמנים מושבעים או חברים רשמיים בתנועת "מנהיגות יהודית" כדי לראות איך, מנקודת מבט זו, מהווה יישומה של נבואת ירמיהו בימינו את הנתיב הנכון לתיקון העולם, אשר יהיה, מן הסתם, האפשרות שעל בני המוסר באנושות לבחור כאשר כל העולם של זמננו כופה עליהם לבחור בין תרבות מצרים לבבל, בין אלילי האיסלם לנצרות או בין גוג למגוג. התשובה הנכונה לסוגיה תהיה מלכות ישראל.

 

נתונים נוספים