סליחה יהודית

 

סליחה יהודית

ההשלכה המעשית של תפישת האלוהים היהודית היא סליחה מעשית, מידי אדם - האדם המסויים שחטאך הופנה נגדו.

גישה זו, המנוגדת לתפישת הסליחה הנוצרית, מבססת גם את תפישת הצדק היהודית: פשע הוא לקיחה ממישהו ושומה עליך לשלם לזה שלקחת ממנו. העונש אינו "חינוכי" ו"סמלי" אלא פותר בעיה בלבה. התועלת לחברה ברורה ומוספת, אך איננה ראשונית: החברה מרוויחה מכך שמתקיים בה מעשה צדק פרטי. הרווחיות החברתית מחוזקת, במובן זה, על ידי עקרון הענין האישי - הענין האישי של הנפגע לקבל פיצויים והענין האישי של הפוגע לשלם את חובו.

בזמן שבנצרות הוידוי והסליחה הם ענין פוליטי באופיו, שכן את המעשה יש לעשות בתקשורת עם הכומר בכנסיה, היהדות מבססת את כל עבודת הקרבנות הגדולה שלה על יחס בין היחיד לאל, כאשר הכהנים אינם נצרכים – או זקוקים – למידה כלשהי של וידוי אישי מצד המאמין.

נתונים נוספים