רצון

 

רצון

נאמר במסורת היהודית "את מלכותו ברצון קיבלו עליהם" והתכוונו לדרך שבה קיבלו עליהם בני ישראל את שליטתו של האל בהם. אמירת הדברים מצביעה על החשיבות שנתנו חכמי היהדות לקבלה על יסוד בחירה (ומתוך כך הסכמה) את המעמד של שליטה שיש לאל עליהם.

מדובר בהחלטה רצונית לקיים את מצוותיו של הכוח השולט בעולם, אשר מסר לקבוצה אנושית נבחרת – העם היהודי – משימה או סדרת מטלות שאינה זהה עם המטלות הטבעיות הרגילות שאדם צריך למלא לצורך שרידותו וקיומו עלי אדמות.

רצון זה למלא את מצוות האל צמח לאחר ששוכנעו בני ישראל לא רק בקיומו של האל אלא גם בטבעו המיוחד, שכולל את העובדה שהוא הכוח הקובע את מה שמתרחש בעולם, שהוא עשה רבות באופן מיוחד למען עם ישראל ושהשכר על מילוי מצוותיו בעתיד יהיה רב מאד.

במובן זה היחס בין עם ישראל לאל הוא כיחס שבין מלך למשרתיו או, במונחים של הסדרי חיים פשוטים יותר להבנתנו – בין מעסיק לבין עובדיו, אשר אותם הפקיד על ביצוע עבודה מסוימת.

נתונים נוספים