הקמת משפחה כאמונה טפלה

הקמת משפחה כאמונה טפלה

אמונה טפלה האופיינית לדת החילונית רואה את רעיון הנישואין והקמת המשפחה (כלומר הולדת הילדים) בגיל צעיר (מתחת לגיל עשרים) כדבר שנובע ממסורת ולא כדבר שנובע בצורה כלשהי מתביעות המציאות. אך איש אינו יכול להכחיש שחייב להיות מסר כלשהו בנושא זה מעובדת היות הגוף האנושי מסוגל להפיק ילדים מגיל מסויים ובהקשר זה סביר להניח כי יש בה, בעובדה זו, משום הצעה רצינית לאדם המגיע לגיל שבו יש לו יכולת לעשות זאת להתחיל לשקול את הדבר ברצינות.

למעשה, המחשבה על כך שרעיון הקמת המשפחה הוא, ביסודו, ענין של הסכמה חברתית, הוא תוצר של רעיון מלאכותי שיש להטיל בו ספק ולבדוק את מקורותיו. האדם החילוני של זמננו מניח כי לקיום יחסי מין יש הצדקה מהגיל שבו חש האדם בתשוקה מינית, אך בשל גישה חומרנית למציאות אין הוא מעריך שקיימים גם סיפוקים לא גופניים שהסיפוק המיני מכוון אליהם דווקט דרך עובדת יכולתו של האדם להוליד ילדים, שהמין הוא הפעולה המבטאת דבר זה במציאות.

מבחינה זו נחלקת האנושות בעולם של ימינו (בין היתר, בשל האפשרויות המדעיות הנוגעות לנושא) לשתיים: א. חלק אחד של המאמינים שמין והולדת ילדים קשורים זה לזה באופן טבעי ב. חלק הרואה את יחסי המין כמה שנפרד עקרונית מהולדת ילדים. אם וכאשר נשאל: מבין שני אלה, איזהו החלק שמחזיק בהתאמה גדולה יותר לעובדות המציאות? ברור שהתשובה תהיה שבשל ההתאמה לטבעו הגופני של האדם תבלוט הקמת המשפחה כמה שמחובר יותר לאנושיות הטבעית ולעובדות המציאות. על רקע זה גם יהיה ברור כי דווקא צורת ההתייחסות של האדם החילוני על נושא המין, כמה שמנותק מהקמת משפחה וכפוף לחלוטין להרגלים החברתיים של זמן ומקום, הוא - מבין שתי האפשרויות – מה שמבוסס על הסכמים ורעיונות חברתיים כלשהם, בניגוד לעובדות.

ודווקא בדיקת הערכים החיוביים המתקבלים מהקמת משפחה, שממלאים את חיי האדם לכל אורכם ונעים עימו לא רק הרבה מעבר לגבול יכולתו המינית אלא עד סוף ימיו, מציגה בפנינו את יחסי המין, על אף כל הטוב שיש בהם כשלעצמם – כמה שמהווה את חלקו הראשון של תהליך. תהליך זה רואה את האדם כיישות טבעית שהטבע העניק לה יכולת לגדול אל מעבר ליכולותיה הגופניות הנתפסות בחושים, אל מחוזות כמו הולדה, חינוך וגדילה במונחים של קבוצה.

בהקשר זה, גדילתו של היחיד למצב שבו הוא מהווה הורה או אביו של שבט כוללת בתוכה חוויות שיש יחס חווייתי רוחני מסויים חשוב ומספק ליחיד מקים המשפחה שמבטא מימוש פוטנציאל ברמה הרוחנית, אשר אם לא היה מתבצע היה מתבטא בחיים בודדים – ויתכן (בסבירות גבוהה ביותר) שגם כאלה שיש בהם תסכול מסויים שהוא מנת חלקו של מי שלא מימוש את כוחותיו.

לאור זה לא מן הנמנע הוא שההשקפה הנפוצה בעולם החילוני לגבי המין היא עקרה (תרתי משמע) ותואמת פחות עת עובדות המציאות. בנוסף לכך היא מאיימת על עתיד אושרו של היחיד, בהנחה שאושר זה מבוסס על מיצוי הפוטנציאל של היחיד, שמתייחס ליכולותיו של העתיד גם אחרי תום גיל יכולתו המינית. בהקשר זה תהיה דווקא ההשקפה האנטי משפחתית, הרואה את המין ככזה שאינו מחובר בהכרח להקמת משפחה, זו אשר תתגלה כאמונה טפלה, אשר כמו כל צורה של מיסטיקה פוגעת ביחיד האנושי.

ולא מן הנמנע שחלק גדול מתחושת היאוש, התסכול וחוסר הסיפוק שקיימים בחברה המערבית הם תוצר של חיי אנוש שלא מיצו את יכולות הגנוזות בהם – ושהמתרחש ביחסי המינים הוא אחד מהם.

נתונים נוספים