אמונה וידע

אמונה וידע

רבות ניתן לשמוע ממתנגדי הדת כי זו מבוססת על אמונה ולפיכך היא מנוגדת לשכל. אך טעות בדבר, משתי סיבות יסודיות:

א. קודם כל, בגלל העובדה שתפיסת האמונה היהודית איננה מנוגדת לידע. ולא רק שהיא איננה מנוגדת לידיעה, לשכל, לחשיבה וכו' אלא שהיא מתבססת על הידיעה. בניגוד לסוג אמונה מסויים – אמונה עיוורת – אשר תובעת שלא לחקור ולבסס את האמונה על חוסר תמיכה עובדתית, נימוקים והסברים, האמונה היהודית היא אמונה תבונית, שדוגלת בעקרון שהיא מתחזקת ביחס ישר למידת הידיעה השכלית, הלימוד והמחשבה אשר תומכות בה.

ב. הצד המעשי של ההתקרבות לדת מבוסס על ידע. אם לא כן לא היו האנשים הדתיים משקיעים כה הרבה אנרגיית חשיבה, לימוד וידיעה כדי להסביר את עמדותיה של מסורת ישראל במטרה לקרב רחוקים.

עובדה היא שבכל מאמצי הדת לקרב אליה את הקרויים "חוזרים בתשובה" מעורבים מאמצים גדולים שבהם דואגים לספק ידע מדעי לגבי היהדות.

בשל השפעת הגישה הרואה את הידיעה כמונגדת לאמונה, שמקורה כנראה נוצרי ולפיכך מנוגד לשכלתנות בתוקף התבססותו על מיסטיקה, יש בני אדם הרואים אמונה גבוהה יותר בכזו שאיננה נשענת על ידי ידיעה. אך אין בכוח גישות אלה לשנות את הנושא הראשי המעורב בהקשר זה והוא שהיהדות נשענת על השכל.

הישענות זו של היהדות על השכל גלומה בעצם העובדה שהפעולה הראשית של המאמין היהודי היא למידה; המצווה הראשית, שבה אמור היהודי המאמין לעסוק כל ימי חייו היא לימוד התורה, אשר כוללת כל היבט ידיעתי, חשיבתי והבנתי הקיים גם בעולם היידעה הכללית הלא-דתית, החל מתורת ההגיון, המשך במדעים הכלליים של המציאות וכלה בנושאים ותחומים שבהם לומד היהודי על הקיים בעולם מנקודת מבט יהודית. כל אלה מהווים את בסיס הפעילות המתמדת של היהודי, שהוא למדן המכוון לדעת יותר ויותר כל עוד הוא גדל.

נתונים נוספים