מאיפה?

מאיפה?

בשלבים מוקדמים כלשהם של הצגת התיאוריה היהודית מצאנו את עצמנו במצב של שיחה בין מכרים בנושא היהדות, כשהם חוזרים ושואלים מדי פעם "מאיפה אתה מסיק את זה? מאיפה אתה לוקח את זה?" וכיו"ב.

לכאורה, שאלות לגיטימיות שהנחת היסוד שלהן אוביקטיבית. זאת אומרת, מכיוון שאנו יודעים שהידע שלנו מקורו ברמה החושית שתופסת את אותות המציאות, אני מבקש ממך להראות לי את המושא הנצפה, את העובדה המוחשית שממנה הקשת את המסקנה שאתה מציג לפני.

אך יש בגישה זו – רציונלית ככל שהיא נראית - טעות בשתי רמות לפחות, להלן: אם רופא היה אומר לך דברים מסוימים שאינך יודע לגבי מבנה גופך וצרכיך לא היית מבקש ממנו, אף אם לא היית מבין, שיביא לך באותה שיחה ממש את העובדה המסוימת שממנה נלקחה אמירה זו או אחרת שלו. היית מניח שהעובדה שהוא מציג היא פרי תהליך עיבוד נתונים ארוך שארך שנים של לימוד חומר שנאסף ע"י אנשים רבים ושלא ניתן בכל רגע נתון לכייל או לגייס כל אמירה והערכה, הגיוניים ככל שיהיו, לכדי עובדה מוחשית ו/או נצפית שידועה למאזין; כלומר: זה שהוא לא יכול היה בכל רגע נתון לעשות זאת עם כל אמירה שלו לא היה נתפס על-ידיך כהוכחה לכך שאינו רציונלי או שמה שהוא אומר איננו תקף. אתה היית מניח שהדברים נמצאים במקום כלשהו בחומר שלמד תוך כדי השהות בביה"ס לרפואה ומסתפק בכך (לפחות כל עוד לא היית נתקל בסתירה מובהקת).

2: בלבול בין הנחת היסוד האמורה לעיל על הקשר בין חושים, תצפית ועובדות לדרישה/הנחה שאדם מסוגל בכלל לחשוף בכל נקודה שבה הוא נדרש את כל השרשרת הלוגית של ההיקשים שמובילה אותו מן התצפית החושית למה שכאן ועכשיו. בעניין זה יש להוסיף כמה דברים: א: לא כל תצפית היא חושית. ב: זה שהידע האנושי מאורגן במושגים וזה שהמושגים מבוססים, ביסודם, על מושגים שמתבססים על תצפית חושית אינו אומר יותר מכך. כלומר: זה נכון שעקרונית ניתן להמיר/לתרגם כל מופשט למוחש וכל ידע מושגי לרמה מוחשית אך זה אינו אומר שאתה או אני מסוגלים לעשות זאת בכל הקשר; זהו דבר שגם פילוסוף מקצועי מן הרמה הגבוהה ביותר מתקשה בו ודרוש לו זמן.

אך מעל הכל יש כאן אי-הבנה לגבי עניין יסודי יותר: האדם הוא בעל חיים רציונלי, יודע, בעל שכל והשכל, הרציונליות והידיעה האנושיות, אף כי הן מבוססות על היכולת המושגית והמושגים על תצפית חושית, אינן אך ורק מידע חושי ואינן פועלות באופן ממוקד ומודע לחלוטין כל הזמן. לידיעה האנושית יש "גוף" נתונים שיסודו מושגי-לוגי-מודע, המהווה "שלד" וה"בשר" שלו הוא לא מושגי, "תת" מודע ולא לוגי (במובן זה שהלוגיקה אינה מופעלת בו בצורה מודעת לגמרי). האדם מעבד כמות גדולה של מידע כל רגע בחייו וחלק גדול מן המידע הזה נקלט ומאוכסן באופן לא מודע. מדובר במידע חושי, בהתפסים ובקליטת רעיונות שנמצאים בעולם החיצון בצורות שונות של המחשה, וכל אלה נקלטים, מעובדים תדיר ומהווים מחסן חומרים שממנו האדם מסיק מסקנות, מבין ויודע מה שהוא יודע.

על רקע כל זה, לשאול אדם "מאיפה" הוא מגיע למסקנה מסוימת הוא דבר לגיטימי רק בהקשר מסוים ביותר, שבו האדם זוכר במדויק את ההיקש. בכל מקרה אין באי-יכולתו של אדם וקל וחומר של אדם שפוי, רציונלי ואמין לזכור את העובדה או התצפית המסוימת שנדרשה כדי להוליד את מסקנתו/סברתו, בין היתר משום העובדה שנדרשת כמות מסוימת וגדולה למדי בדרך כלל של תצפיות כדי לצור תשתית להסקת מסקנות.

למעשה, תפקידו הראשי של הלימוד הוא לתת לתלמיד כמות גדולה של מידע עובדתי שהוא יסוד הבנת המציאות ביחד עם כלי המחשבה ההגיוניים. משמעו של חינוך במובן זה הוא מסירת חומר וכלי עיבוד לתלמיד את המהויות הנדרשות לו יבנה התלמיד בעצמו ובהתאם לדרישותיו כאדם, כיחיד ובעיקר כעצמו.

כשאתה חושב על משהו נוצר משהו אוביקטיבי: המחשבה יחס שלא היה קיים לפני כן בין תודעה לעובדה, מהות חדשה שזהותה אוביקטיבית, והיא יש לפי הגדרות היסוד של מהות באובייקטיביזם, זהו יחס בין רוח לחומר, בין תופס לנתפס, בין מוצא לנמצא. היחס הזה הוא החומר והוא שעומד ביסוד כל חומר זהו, בעצם, מה שנתפס ע"י תודעה כחומר בתוקף חשיבתה עליו.

הדבר הראשון שבו אני פוגש במציאות אינו חומר ואינו מושא חושי אלא מושא ידיעתי שמחולק לשניים: אני ודברים, כלומר, תודעה וקיום בו זמנית כשני היבטים הקיימים בו בזמן. לא ניתן לומר שקודם אני נפגש בחוץ ואז אני נפגש בפנים. אפילו באמירה "אני נפגש" כבר כלול התוך, החלק החי, היודע. אין לבלבל בין זיהויי את תודעתי, את עצמי, את האני באופן נפרד, מודע ומושגי, עם העובדה שחווייתי הראשונית היא אחדות שכוללת מה ומי, כלומר: מה שעמו נפגשים ומי שפוגש כשהמי זה אני והמה זה מה שבחוץ.

העקרון של "הקיום קיים" הוא הכלה של עקרון המה על המי, בחינת גם המי הוא מה שמי אחר מתבונן בו. כל זה משתתף בבניית המאגר שהוא המקור שממנו נשלף הידע שאותו אני מציג כלפי חוץ – וזה משתלב עם כל שאר הידע שברשותי, כדי לבנות את מה שמשיב על השאלה "מאיפה?"

נתונים נוספים