בין הקשר חלקי למלא

בין הקשר חלקי למלא

על פיגורה של חברת זמננו ביחס לדת

אם היו תלמידי המציאותיות מתייחסים ברצינות לערכים האובייקטיביים הקיימים ביהדות ומיושמים על ידי מאמיניה בפועל הם היו מגלים תוך זמן קצר כי למעשה התרבות המערבית העכשווית נמצאת בתחומים רבים בפיגור גדול ביחס ליהדות.

שלושה נושאים לדוגמה שבחרתי לצורך פתיחה בהמחשת הדבר הם: א. שמירת הלשון. ב. ההתנהגות המינית. ג. הגדרת מטרות חיי האדם.

שלושת הנושאים הללו (ביחד עם עוד רבים אחרים), המהווים יסודות משמעותיים בחיי האדם, קובעים בפועל את איכות חיי האדם – ובזמן שבמסורת ישראל נבנו ביחס אליהם נדבכים גדולים של ידיעה משמעותית, אשר גורמת לכך שההתנהגות והיחס שהתפתחו כלפיהם בעם היהודי הם רציניים ביותר, רובן ככולן של תרבויות האדם לא השכילו לעשות זאת באותה מידה, וכתוצאה מכך ההתנהגות האנושית הנפוצה לגביהן מאופיינת בבורות גדולה. התוצאה הישירה לכך היא שבזמן שהיהודי שומר המצוות מורגל לפעול בתחומים אלה באופן תבוני, המבוסס על ידיעה אובייקטיבית שנצטברה במשך דורות, רוב בני האדם בעולם אינם פועלים כך.

יש, כמובן, מצבים שבהם יש בני אדם לא יהודיים, שאינם שומרי מצוות, שאיתרע מזלם והם הגיעו בדרך כלשהי להכיר בערכים אלה (כמו אלה שהם רגישים עד כדי הבחנה אינטואיטיבית ביחס בערכים הקיימים בתחומים אלה) והם פועלים בתחומים אלה תוך הסתמכות על גישה לא-ידיעתית במלואה, כשהיא סובייקטיבית כמעט לגמרי (לפחות היחס למסורת היהודית), אך הרווחים שהשיגו אינם חורגים מרווחיו של אדם שהגיע לתגלית מציאותית כלשהי והוא מיישם אותה בד' אמותיו.

א. שמירת הלשון

הביטוי "שמירת הלשון" נוגע לחשיבות הגדולה שקיימת בתחום הדיבור האנושי היום-יומי. במסורת היהודית, שבה קרוי האדם "המדבר", רואים את הדיבור האנושי כאחד מהגורמים המשפיעים ביותר על איכות חייו, שעל האדם היחיד להקפיד ביותר על השימוש בו, במיוחד בהקשר חברתי. "שמירת הלשון" התפתחה כענף משנה מיוחד של מיומנות השימוש בלשון, אשר לאורה מתמחה היחיד האנושי בביקורת תבונית לגבי השפה שבה הוא מתבטא תוך שימת דגש מיוחדת על כל ההשלכות האפשריות של הדבר במיוחד ברמת ההשלכות החברתיות שלו. ביחס לבני אדם חילוניים, האדם הדתי מאומן ביותר בנושא זה ביחס לבני אדם אחרים ונהנה מידע שבאמצעותו הוא נמנע מלגרום נזקים קשים לעצמו ולחברתו. נושא "שמירת הלשון" מבוסס על ההנחה שהדיבור האנושי בכלל וזה היום-יומי בפרט הוא כוח בעל עוצמה חזקה במיוחד בהשלכותיו לחיי האדם, הן ברמת היחיד והן ברמת החברה.

א. ההתנהגות המינית

תחום שלא ניתן לפקפק במידת יסודיותו וחשיבותו ביחס לקיום האנושי הוא נושא המין והערכים הקשורים אליו והנובעים ממנו, הכולל את כל נושא ההתנהגות האמושית בתחום יחסי המין והאהבה בין בני אדם, על השלכותיה בתחום הריבוי הטבעי של הגזע האנושי.

בהקשר של נושא זה קיים הבדל עצום ביחס בין הדרך שבה הוא נתפס, מובן ומיושם בחברה החילונית של זמננו לבין הדרך שבה מתייחס לכך האדם הדתי. את ההבדל העקרוני ביו אלה ניתן להגדיר בפשטות בכך שבזמן שמסלולי החיים של האדם הדתי נעים, בהקשר זה, באופן המבוסס על ידיעה אובייקטיבית, האדם החילוני מבסס את הטיפול בנושא זה בחייו על יסוד רעוע ביותר מבחינה ידיעתית.

באמירה זו אין הכוונה לרובד הפיסיולוגי של מדע הגוף והרפואה המתייחס אליו, שבו השיג הממסד המדעי במאות השנים האחרונות קידמה רבה, אלא דווקא לרובד הידיעה התרבותי-יסודי, אשר בנה של כל תרבות ניזון ממנו בחייו. בהקשר זה, מפגינה המסורת היהודית הבנה מיוחדת לגבי הדרך שבה אמורים להתנהל יחסי המין, האהבה והמשפחה (על כל המשתמע מהקשרים הפנימיים בין אלה). הבנה זו מהווה סכום של ידע שהועבר במשך אלפי שנים בהשתלשלות שבה מועברים ערכים עקרוניים ומסויימים הנוגעים בבני אדם ובדרך שבה מנהל כל יחיד את תכנון המשכיותו מדור לדור.

בהקשר זה רואה היחיד הישראלי את עצמו כחוליה המקשרת בין הדור שקדם לו לדור שיבוא אחריו, כאשר לו יש תפקיד של העברת ערכים אלה באופן שבו משתלבים כל הערכים הנלווים אליהם, החל מיחסי האישות, האהבה והקשרים הרגשיים בין בני המשפחה, המשך בחינוך המועבר מדור לדור של הערכים וכלה בדרל שבה משתלב התא היחידאי עם המשפחתי וזה עם הלאומי.

כל זה קובע את הבחירות שעושה האדם בחייו הפרטיים מבחינה ערכית מופשטת וגם מבחינה מינית, כשהערכים האירוטיים-אסתטיים מהווים נגזרת מתאימה שלהם לאחדות הכוללת – והכללים העקרוניים מעניקים לפרטי היישום את המשמעות המקפת של ההקשר המלא.

לעומת זאת, חסר האדם החילוני בתחומים אלה את כל ההקשר המלא והתנהגותו המינית, לעתים קרובות, מבוססת כולה על מערכת היחסים האישית הקיימת בינו לבין בן זוגו, כאשר – במיוחד בעולם המערבי – קיבלה מערכת היחסים הזוגית מעמד של עצמאות שאיננה נזקקת לרוב ליותר מאשר לסיפוק מיני ואשר רואה הצדקה בנישואין או הקמת משפחה תוך התבססות על תחושה חסרות ביסוס ידיעתי נוסף. החילוני של היום פועל, בהקשר המיני, על יסוד של ערכים כמו "מציאת חן" ו"משיכה" ועל יסוד תשתית מיתית של אגדות כוזבות, המציגות את מערכות יחסי האהבה והמין של האדם במנותק מידע לגבי העובדות הנוגעות אליהן, לפחות כפי שהדבר נתפס ביהדות.

א. הגדרת מטרות חיי האדם

לרוב חי האדם החילוני בתרבותנו כאשר הוא מתכנן את חייו במונחים של קריירה, כלומר מתוך התבססות על מקצוע שמגדיר את תחום העיסוק שבו הוא רוצה לעסוק. את מה שייראה לו כמתאים לבחירה לצורך זה הוא מבסס, לעתים, על נושא שבו הוא נהנה לעבוד, אך לא תמיד. למעשה, לא לעתים קרובות חושב אדם על חייו במונחים של הצדקה או של הגדרת מטרות אשר יהיו מתאימות לו. למעשה, רוב בני האדם של התרבות הלא-דתית אינם מוצאים לנכון לראות את חייהם כיותר מאשר רצף המשכי של פעולות קיום.

ביחס לאדם החילוני, האדם הדתי רואה את עצמו כחלק מתמונה מלאה, אשר לאורה הוא מבין את עצמו ואת חייו כנושאי תפקידים מסויימים ששומה עליו למלא.

במקרה של האדם היהודי המאמין, חי הוא כיחיד כאשר הוא מצוייד החל מגיל צעיר בתמונת עולם וקיום, המספקת לו הקשר ידיעתי מלא של קיומו. הקשר זה מעניק לו הבנה של מצבו כמי שחייו אינם רק בעלי משמעות קיומית אלא גם – ולמעשה בעיקר – בעלי משמעות מוסרית. האדם הדתי נהנה במשך חייו מהידיעה שחייו הם צודקים.

צדק זה הוא המעניק לחייו של האדם הדתי טעם ומשמעות אשר מבססים את תחושת הסיפוק המלא הקרוי אושר. אושרו של שומר המצוות מבוסס על כך שהפרטים הכלולים בתכנון מטרות חייו היחידאיים משתלבים עם רצונותיו, שאיפותיו והנאותיו בדרך שבה הם משלימים זה את זה.

ההקשר הכולל מעניק ליחיד את אמת המידה האובייקטיבית המקיפה המאפשרת לו להגדיר את מטרות חייו היחידאיים-אישיים באופן שיספק את צרכיו ושאיפותיו המציאותיות הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית. דבר זה מתבטא בכך שתחושת החיים הכוללת שלו היא מספקת והיא מעניקה יחסים נכונים גם למצבים שבהם מתרחשות תקלות, אי הצלחות וכשלונות בתחומים אלה או אחרים.

ביחס להקשר החלקי המאפיין את הידע הקיים בחייו של האדם הלא-דתי מעניקה תמונת ההקשר הכולל של הידע אבטחה של דרך חייו, הדואגת לכך שתתקיים באופן קבוע מערכת ערכים התואמת את קיום העולם, אשר האדם הדתי יכול לראות איך חייו שלו משתלבים בתוכה ומעניקים לו תמיכה וסיפוק, כאשר פרטי חייו היחידאיים משתלבים עם ההקשר הכולל של קיום העולם.

מבחינה זו משחרר הקשר המלא את האדם הדתי מהשאלה הנפוצה של החילוני לגבי החיים: "מה הטעם?" בזמן שלחילוני אין תשובה מוכנה, ברורה ונהירה לשאלה, לשתי יש. מבחינה זו נדון החילוני לחיים של תסכול, תהיה ואומללות כל עוד לא הצליח למצוא תשובות טובות לשאלות המוסריות הנוגעות בעצם קיומו בעולם. קיומו של הקשר מלא הוא, ללא ספק, מקור התשובות לשאלה זו, העושה את ההבדל בין מצבו של החילוני לדתי.

מבחינה זו ניתן לראות את ההבדל המהותי שבין הדתי לחילוני כהבדל בין חיים בהקשר מלא לבין חיים בהקשר חסר. על דרך המשל, ניתן לתפוס את ההבדל ביניהם כהבדל בין חייו של ילד, המבוססים על תחושת, תשוקות ורצונות גופניים ביסודם לבין חייו של אדם בוגר המבוססים על ידיעה מלאה, הכוללת לא רק את הרמה התחושתית אלא גם את התשובות לרובד שמקיף את הרמה התחושתית – כמו ההבדל בין אכילה המבוססת על טעמו של מזון לבין אכילה הלוקחת בחשבון גם את איכותו התזונתית הפנימית של המזון ואת תרומתו לרמה המבנית של כל מרכיביו של האוכל אותו.

כך, בזמן שהאדם הדתי בתרבותנו מבסס את פעולות החיים שלו על ידע מצטבר של דורות רבים, אשר נאסף, אורגן והוכן לצורך שימוש מעשי על ידי בני אדם רבים שניסוהו בתהליכים ארוכים ויסודיים של בדיקה, האדם החילוני מבסס את פעולות חייו על ידע שבחלקו הגדול הוא תלוש, אקראי וכוזב, מבלי שהוא יודע מה מקורו, איך לבקרו ומה – אם בכלל – חשיבותו לחיים. ביניהם, מייצג החילוני חיים חסרי תשתית ידיעתית.

נתונים נוספים