בין תורת ישראל לעולם ההגות הכללית

בין תורת ישראל לעולם ההגות הכללית

אחד הדברים החשובים שבהם נבדלת החוכמה היהודית ממדע הפילוסופיה הוא שאחד הערכים הבולטים במסורת ישראל – אשר חסרונו בולט בעולם הפילוסופיה – הוא קיומו של מנגנון בקרה מדוייק המבטיח שגוף הידע יכיל פרשנות מוסכמת אשר תוביל את יישומו של הידע דרך הדורות מבלי שיישחק או ישתנה; דבר זה הוא האחראי על כך שבזמן שבו עולם הפילוסופיה מבוסס על התפתחות בעלת אופי מקרי ביחס של הצהרות, אמירות ודעות של בני אדם רבים שכל סמכותם נובעת מההסכמה (או, ביתר דיוק, מההרגל התרבותי) שהצליחה אמירתם להשיג בציבור זה או אחר ולפיכך אין מקום לראותה כבעלת משקל מבחינה הגותית.

כדי שניתן יהיה להתייחס לגוף ידע כלשהו באופן שיניח קיומה של אמת בסבירות טובה יש לערב בו שיטתיות הפועלת על פי כללים מוגדרים המוסכמים באופן מסודר מבחינה ידיעתית, כפי שיש בחומר המסורת היהודית; במקרה זה יש לקחת בחשבון שמאגר החוכמה העצום בגודלו שנצבר על ידי היהדות באופן מחוסר תקדים לאורך דורות רבים; מאגר זה זכה לאורך הזמן הרב של התהוותו כיחידה מאוחדת לעקרונות קדומים שהיתה לבקרת איכות רוחנית שנוצרה לאורך כל התפתחותו על ידי בני אדם שחוכמתם הושגה על יסוד כללים ברורים אלה ועל הסמכה היררכית ידיעתית שעברה מבחנים מציאותיים ברוח המדע של מסורת ישראל.

בעולם הפילוסופיה לא ברור כלל מהו טבעה המדוייק של הסמכות המעניקה ומחלקת תארים במוסדות הלימוד הגבוהים, כמו אוניברסיטאות שתלויות, לעתים, בחוקי ממשל או דת בהתאם לחברה שבה הם נמצאים. אם נוסיף לכך את היעדר קנה מידה מעשי של הידע המופשט כמו, למשל, המבחנים המעשיים שמתקיימים בתחומי מדע הנוגעים למתימטיקה או הנדסה, נמצא שחלק גדול מההכשרה הנמסרת על ידי הממסד בעולם הלא-דתי אינו אלא ענין של היררכיה פוליטית באופיה, שבה ההסמכות ניתנות על פי הסכמות – ואלה, מצידן, מבוססות על אופנות מקובלות ועל הסכמות קודמות בפירמידה הסכמית שבסופו של דבר איננה אלא כזו המשרתת את צרכי החברה.

 

נתונים נוספים