האויב השונא
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 821
האויב השונא
חקירת מניעי האויב והסיבות לשנאתו כלפי ישראל תעלה טיעונים שעבור בן אנוש תרבותי אין די בהם כדי להצדיק פגיעה בחייו של בן אדם אחר. בין היתר, חוסר היכולת לשנוא הוא הנמצא בעוכריהם של החוקרים. שכן, שנאה כמו זו שיש לערבים כלפי היהודים כמוה כיצור דמיוני שלא יכול להתקיים בעולמו של אדם שפוי.
כדאי לציין, בהקשר זה, שגם אם רוצים בני אדם להגן על עצמם מפני חיות אדם רצחניות אשר צלם אנוש להם, כמו במקרה של הסכסוך הקיים, מצטמצמת הגנה זו למניעה של פגיעה מצדן או, בלית ברירה, לחיסול הפוגעים. אך בני אדם החברים בחברתנו אינם מעורבים בשנאה פעילה במידה שאותה אנו מוצאים אצל האויב ולכן גם אינם מסוגלים להצמיח מידה כזו של שנאה ביחסם אליו.
נראה כי האוייב קשור לשנאה בצורה שהיא הרבה יותר מתגובה רגשית נורמלית – הוא עוסק לא רק בליבויה של שנאה אלא גם בשיסוי קבוע של רוצחים, על יסוד שנאה, גם נגד מי שלא פשע כלל. דבר זה נעשה תוך ניצול תפיסתו הקולקטיביסטית של הרוצח את הקרבן היחיד, כאילו מייצג זה את כל השנוא על הרוצח ו/או אשם בכל סבל שחש הרוצח בחייו. סוג דומה של שנאה פיתחה המסורת הנוצרית, אשר במשך דורות ליבתה את שנאתו הקולקטיבית של האנטישמי נגד היהודי בהאשמתה אותו כמי שאחראי ישירות למותו של המשיח לפני אלפי שנים.
למעשה, במונחים פסיכולוגיים, מהווה המקום הרב שאותו תופסת השנאה בנפש האויב עדות כי מדובר בסטיה לכל דבר וזו עלולה להתפתח לכדי מחלה מדבקת, שיש סימנים ברורים לכך שהיא אוחזת גם במי שמנסה להזדהות עם הנפגעים.
תסמונת זו אופיינית למכורים לתפיסת השמאל, הכוללת את אלה המנסים "לכאוב" את כאבם של הערבים אשר נפגעו מידי ישראל וגם את אלה המנסים לחוות ולהתקרב לסבלם של מוכי הגורל אשר נפגעו (לכאורה) על ידי ניצול חומרי. בכל אחד ממקרים אלה התוצאה הבלתי נמנעת (אף שהכרחיותה זו היא בלתי ידועה לנדבקים בוירוס זה) היא פיתוח רגשני של שנאה עזה ויוקדת.
סטיה זו מדבקת מכיוון שהיא אינה נגרמת בגלל פגיעה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית; זוהי פגיעה שבהקשר אובייקטיבי ניתנת לפתרון אך כמו כל כאב שממקד אליו את כל תשומת ליבו של זה שנפגע, היא מגדילה את עצמה מן המימד הסובייקטיבי ללא שום קשר למידה המעשית של הפגיעה. לפיכך, סבלו-לכאורה של ה"מדוכא" הפלשתיני – ושל אלה המסייעים לו – נובע מגידול מלאכותי עצמי של פגיעה קטנה ביחס לכדי הסערה עצמית, מלאכותית ברובה, אשר לעתים קרובות בכלל איננה מופנית כנגד האשמים האמיתיים בסבל הנגרם לקרבן.