מלחמת הפועלים

 

מלחמת הפועלים

לפני קום המדינה, עת שלטו הבריטים בישראל, הכריזו ראשי ההגנה על מלחמת אחים כנגד אירגוני האצ"ל והלח"י. זו היתה התקפה פושעת על מי שלא החזיק בתפישתם לגבי הדרך הראויה להילחם בשלטון הבריטי.

את ה"סזון" ("סזון" = עונת ציד, השם הבלתי רשמי שנתנו ציידי ההגנה לקמפיין מלחמת האחים שלהם) הנחה עקרון יסוד אחד: אני, רק אני ואין איש בלתי.

מה שחשוב לדעת, בהקשר זה, הוא שמבחינתם של הנלחמים נגד הארגונים שנלחמו בבריטים לא תמה המלחמה עם הקמת המדינה. אך לא רק ששנים רבות לאחר מכן הצרו אנשי ה"עבודה" את צעדיהם של ה"פורשים" ככל שרק יכלו, מבחינה כלכלית ופוליטית, למעשה נמשכת מלחמתם בהם עד היום.

הקרויים אנשי ההתיישבות העובדת מעולם לא הפסיקו לראות את אנשי אצ"ל ולח"י, זמן רב אחרי שארגונים אלה כבר הפסיקו מלהתקיים, כאויביהם הרעיוניים. אחד הסימנים המובהקים לכך הוא החזיקם עד ימינו ברעיון השלום, שהוא המקבילה הרעיונית למה שהיה בתקופה שלפני קום המדינה רעיון ההבלגה.

מה שאיפיין את רעיון ההבלגה של תנועות הפועלים שמלפני קום המדינה הוא שלערבים ובני בריתם ניתן – ולעתים אף צריך – למחול. לעומת זאת, מי שאין מוחלים לו הוא האח היהודי הלוחם. מדוע? כי הוא זה המהווה איום אמיתי על הנהגתו חסרת היסוד המוסרי של השמאל את מדינת השמאל. מתחת לפני השטח, יודעים אנשי השמאל, מה שעומד ביסוד מדינת היהודים הוא מדינת הפועלים.

נתונים נוספים