מלחמת השלום
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 933
מלחמת השלום
על המלחמה המסוכנת מכולן
בטבע האדם והחברה האנושית הוא שפעמים רבות מתגלעים בין בני האדם ויכוחים ואי הסכמות. הדברים, כפי שראוי, נתפשים כראויים בין בני אדם, כדרך האנושית הרצויה להתקיים תוך ליבון בעיות ועיבוד נושאים שלגביהם יש אי הסכמה עד לפסגה המיוחלת של הסכמה הדדית, של הבנה ויישוב הדעת.
אך לעתים קרובות, מה שנראה כסוג כזה של שיחת עימות מסתיר בעבי קורתו את ההיפך: את שיניו החדות של הסכסוך האלים. וזה ייחשף בתשובה לשאלה עמוקה אחת: מי, מבין המעורבים, עמל עבור מי? במלים אחרות: האם מה שאנו צופים בו הוא תצוגה של שיתוף פעולה אנושי או עוול?
כי כל עוד מתקיימת השיחה בין שני בני אדם שניצבים זה לצד זה, מבלי לאיים זה על זה או, גרוע מכך, לכפות את דעתם זה על זה, השיחה כשרה. אך היא איננה כשרה אם היא נערכת בין בני אדם שלוחמים זה בזה, ששולטים זה בזה ושמפעילים אלימות זה נגד זה. כי במצב כזה מה שנראה כתרבותי הוא, למעשה, אנטי תרבותי – מה שמוצג כלפי חוץ כעימות מפרה בדרך להסכמה ולבניה הדדית של שיתוף פעולה הוא מלחמת שמד בין אויבים ששואפים להרוס זה את זה.
לעתים קרובות רק אחד מהצדדים מודע למצב זה – והוא מנצל את תמימותו ובורותו של הצד האחר כטקטיקה מתוחכמת לגבור עליו. במקרה כזה שמו של המשחק המטעה והמסוכן הוא מלחמת השלום; מלחמה המוצגת כלפי חוץ כתהליך של שלום, אך מהותה ותכליתה לשלוט באחר, להדבירו ובסופו של דבר להשמידו. זה מה שקורה היום בישראל, כשכוחות השלום וההידברות מאיימים עליה.
בחברה הנמצאת במצב של מלחמה מסוג זה – ובמיוחד במצב של אי צדק – שיחה היא מרמה: היא מציגה מצב של שלום היכן שאין שלום. מדברים על שלום אך עושים מלחמה.
בישראל של היום, זהו המצב פנימה והחוצה; שתי מלחמות - מלחמת אחים פנימית ומלחמה עם אוייב חיצוני - מציגות את עצמן כתהליכי שלום, כהידברות; הן מדברות שלום, משוחחות שלום, מתנהגות כאילו אין מלחמה בעולם – אך אין קטלניות, אכזריות והרסניות מהן. אזרחי ישראל רעבים, מופקרים, מוכים וחבולים על ידי כנופיות השלום, המלהגות את תמליליהן בחיוך שמסתיר ציניות, אכזריות ורוע. שכן אין מלחמה מסוכנת ממלחמת השלום, מהמלחמה המתחזה לשלום; ממלחמת השלום אין מנוסה, מסתור, בריחה: היא כופה עליך את החיבוק, את הליטוף – ובסופו של דבר את מות הנשיקה.
רבים הם הנלכדים במלכודת האהבה-לכאורה ואינם מסוגלים להגיב בשלילה או בעוינות כלפי אויביהם החייכניים. שומה עליהם ללמוד את האוייב. שומה עליהם לנהוג בשליחי האהבה-כביכול כפי שיש לנהוג בסוטי-מין המנסים להתעלל בילדיהם; ביוון העתיקה נפוץ היה הפתגם: היזהרו מיוונים נושאי מתנות. במציאות הפוליטית של היום, שבה רומסים השלטונות את זכויותיו של האזרח תוך כדי יצירת האשלייה של הידברות איתו, יש לעדכן את המסר ולומר: היזהרו מהמתיימר להביא את מתנת השלום, כי היא המסוכנת מכולן.