מפלצות כחול-לבן
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 865
מפלצות כחול-לבן
על משמעויות הפגיעה בזכויות האדם של יהודים בארץ-ישראל
זה קרה בחודש סיוון תשס"ב, במדינת ישראל שבארץ ישראל: אשה יהודיה, שבעלה נעצר בחשד למעורבות בפעילות לא-חוקית, נעצרה על ידי השב"כ. היא הובאה לחדר חקירות, כשהיא מחזיקה בידיה את בתה, תינוקת יונקת בת מספר חדשים. התינוקת נתלשה מידיה בכוח על ידי שוטרים, תוך כדי איום בכך שהיא לא תושב אליה "אלא אם כן תשתף פעולה" בחקירה.
הדברים לוו באלימות מילולית וסטירות-לחי שניתנו לאשה על ידי שוטרת/חוקרת - והקלטת סרט הוידאו של הדברים, אשר כללו את ההפרדה בין האם הבוכה לילדתה, הוצגה לפני בעלה. שתיקתה של התקשורת, ביחד עם אילמותו של שאר הציבור מראות עד כמה הפכו המפלצות שביצעו פשע זה לחלק לגיטימי של הממשל הישראלי.
אחרי למעלה משבועיים, מסתכמת התגובה הציבורית למעשה בשתיקה רועמת עד כדי להחריש: לא שמענו איש מחברי הממשלה או מ120 חברי כנסת ישראל שהרימו את קולם בדרישה חד-משמעית לפטר, לחקור, להעמיד לדין את השוטרים/חוקרים שעשו את המעשה, ואז, אם יימצאו אשמים להענישם כראוי - לגרשם מחוץ לישראל.
השבועיים הדמומים הללו הם הוכחה אמפירית למצב המוסרי העכשווי של עם ישראל ומדינת ישראל – ולמעשה, ליחסים העכורים והמנוגדים שבין שתי מהויות נפרדות אלה. אפילו במקרה הטוב ביותר, משמעותה של שתיקה זו היא שעם ישראל כלוא במדינת ישראל במצב של כניעה פסיכולוגית לשלטון אימים. במקרה הגרוע יותר, משמעות הדברים היא שעם ישראל התדרדר לתהום מוסרית של שיתוף פעולה עם רוע אנושי מרצון.
"קיצוני מדי" יגידו, בודאי, רבים. "מוגזם" יאמרו אחרים ויוסיפו: "אין צורך לשפוך את התינוק עם המים". המשותף לכל אלה תהיה הסברה שהדברים אינם כל-כך גרועים ושהמצב יכול להיות יותר גרוע. וזו הטעות האיומה: המצב אינו יכול להיות יותר גרוע, כי אין בנמצא התנהגות אנושית גרועה יותר, מבחינה מוסרית, מהתנהגות זו של בני אדם כלפי בני עמם.
אף כי אין מעשה זה שווה ערך למעשיהם של צוררי ישראל אשר עינו ורצחו יהודים לאורך ההסטוריה, נמצא גם מעשה זה באותה דרגה שבה נמצאים העינויים הגרועים ביותר; גם אם מדובר "רק" בפעולה שענינה העיקרי עינוי רוחני, עינוי הוא עינוי – והמוכנות של אדם לבצע עינוי – במיוחד כשמדובר בבני עמו – היא דרגת הפשלות הגדולה ביותר שיכול אדם להנמיך עצמו אליה.
אך אין מטרתו של מאמר זה לצאת כנגד אלה שביצעו את הפשע, באשר הם, כשלעצמם, אינם אלא תוצריה של מערכת שיטתית, הפועלת כבר מזה שנים – שכן: ללא גיבוייה של מערכת כזו לא היו הסדיסטים הקטנים מעיזים להרים יד על אזרח, ללא התנייה רעיונית בת שנים לא היו ראשיה של מערכת זו שוכחים כי במעשיהם הם בוגדים בפקדון שעליו הופקדו מלכתחילה - ובאלה המשלמים את שכרם: האזרחים משלמי המסים. מטרת הדברים לגרום למעורבים להבין את מעמדם המוסרי – אך אולי במיוחד להזהירם מהתשלום שגובה המציאות ממצפונו של כל מי שהגיע לדרגה של שיתוף פעולה כזה.