עריצות החוק

 

עריצות החוק

מיהו ההמן של זמננו?

קרוב לחג הפורים מנסים רבים למצוא את הצדדים האקטואליים של מגילת אסתר. במסגרת חיפושיהם של הישראלים אחר מי שמתאים לדמות ההמן של ימינו נחשפות השקפותיהם והבנותיהם לגבי הפוליטיקה העכשווית, שכן כל אדם מעניק את התואר השלילי מהמגילה למי שלדעתו מייצג את הרוע בימינו. בעולם המדינות שבהן שולטת העריצות הריכוזית, מחפש הסוציאליסט את דמות ההמן שלו בין בעלי ההון המייצגים, לדעתו, את הקפיטליזם, שהוא, לפי השמאל, הרשע האולטימטיבי.

בהתאם לכך, פרסום שמצא את דרכו לאחונה לכותרות בישראל הכתיר את חברות גוגל וטויוטה בכינוי "המן הרשע שלנו", כשהוא מאשים אותם שהם "חוגגים במסיבות פרועות, בוגדים בנשותיהם, חיים חיי ראוותנות ועושקים את העם". מה שאופייני להאשמה מסוג זה של חברות ענק על ידי "נציגי האדם הפשוט" הוא לא רק שנציגים אלה מתעלמים מתרומתם העצומה של חברות אלה לבני אדם – שהיא, למעשה, הדבר שבזכותו גדלו למימדיהן – אלא שהם מבטאים את הסתירה המובנית בגישה האנטי-קפיטליסטית של הסוציאליזם, כי במתקפה שעורכים המחזיקים בו נגד ה"עושק" של בעלי ההון הם מתעלמים לחלוטין מההבדל העקרוני הקיים בין חופש לכפיה.

חברות ענק בסדר הגודל של גוגל או טויוטה פועלות במרחב הגדילה שיצרו לעצמן בשל אפשרויות השוק החופשי. בניגוד לדרך שבה מוצג העושר על ידי הלוחמים נגדן, כדי להשיג את רווחיהן הן לא נעזרו בכפיה כלשהי ולא הכריחו איש להשתמש בשירותיהן. את נכסיהן העצומים הקימו והרוויחו גוגל וטויוטה באמצעות עבודה יצרנית, שהעניקה ללקוחותיהן ערכים רבים. לפי כללי השוק החופשי, שבו פעלו חברות אלה, לא יכלו הן להשיג את מה שבידן אם לא היו מעניקות למליוני בני האדם שבחרו ליהנות מפעולתן רווחים משמעותיים. לאור עובדה זו, אין דרך החיים הפרטיים של אנשיהן נושא לדיון פומבי לגיטימי וקל וחומר שהוא אינו יכול להוות בסיס להאשמה בעושק, כפי שנעשה נגדם לעיל.

אלא שבעולם המערבי – ובכלל זה בישראל - לא רק שהמלחמה האנטי-קפיטליסטית מתעלמת מהתועלת הרבה שמביאות החברות המסחריות לבני אדם, אלא שתוך התעלמותה, כאמור לעיל, מן ההבדל שבין חופש לכפיה היא הופכת את העובדות ובצד הצגתה השקרית את בעלי ההון כפוגעים בציבור היא נמנעת מלהצביע על המדינה הסוציאליסטית-ריכוזית כעל הרשע האמיתי של מגילת זמננו. זה, המפעיל את עריצות החוק הכפייתי, הוא הפוגע החמור ביותר בזכויות האדם של האזרח - ובזמן שכל תקלה, כשלון או היזק שנגרם ללקוח של חברה פרטית (כפי שקרה, למשל, ללקוחות טויוטה) מהווה בסיס לתביעת פיצויים נגדה, אין האזרח הנפגע על ידי פעולות הממשל יכול לקבל הגנה כלשהי נגד פגיעה כזו. חוסר יכולתו של האזרח להתגונן מפני אלימותה של המדינה, המתבטאת בעריצות החוק, נובע מכך שעריץ אלים זה נהנה מחסינות מלאה המגינה עליו מכל תביעה אפשרית מצד קרבנותיו – וחסינות זו מוענקת לו על ידי החשיבה הסוציאליסטית.

מכך יוצא שבענין זה דווקא אלה המתיימרים להגן על האדם הפשוט מפני פגיעתן של החברות המסחריות הן המעניקות לחוק המדינה את הכוח הבלתי מוגבל ואת הזכות הרשעית לכפות על אזרחיה נזקים מתמידים על בסיס יום-יומי. במובן זה מתגלים הם כשותפים של ההמן האמיתי של זמננו, הנעזר בחוק המדינה הדרקוני כדי לחמוס את האזרח הקטן.

מבחינה זו אין כמו מגילת אסתר לאקטואליה פוליטית, שכן היא מראה איך במדינה לא מוסרית יכול חוק לא צודק להוות מכשיר בידי שלטון מושחת לפגוע בנתיניו – ואיך תמיכה בחוק כזה, הנשענת על סיסמת "כיבוד החוק" יכולה להיות בגדר של שירות לעריץ. כמו שבמגילת אסתר זקוק המן, שונא העם היהודי, לאישורו של אחשוורוש ולחסותו כדי לבצע את השמדת העם היהודי בצורה חוקית, זקוקים צאצאי המן העכשוויים לשירותיו של חוק העריץ כדי להשליט את דיכוי אזרחי המדינה.

יציאתם הפומבית של צאצאי המן המודרניים נגד "חטאי" החברות המסחריות, אשר לא פגעו בזכויותיו של איש, בולטת על רקע התייחסותם לחוקי המדינה העריצה דורסי הזכויות כאילו מדובר בכוחות טבע שעליהם לא ניתן לוותר ובוודאי שלא להתריע. משלם המסים בישראל אינו מחזיק בזכות או ביכולת להתחמק מפגיעתו הרעה של השלטון החודר לחייו, בשל היותו של זה עטוף בשריון העבה של החקיקה הדרקונית, המותאמת למטרותיו. בישראל מקפיד השלטון האלים לעטוף את ידי הברזל שלו בכפפת החוק בכל פעם שהוא יוצר להכות את אזרחיו; אלה מוצאים את עצמם מוכים שוב ושוב בשדה קרב שבו נפגעים זכויותיהם ובחוזק יד מוצאים מהם משאבים, רכוש וכוחות. בדיוק כפי שמתוארת במגילת אסתר הברית בין המן לאחשוורוש נגד העם היהודי גם במדינה של היום נקבעים הדברים מאחורי הקלעים בבריתות שנוצרות בין שונאי העם לבין הממשל – כשהכל הכל מסודר, מאורגן ומעוגן בחוק, הנקבע על ידי הטלת קוביות מזוייפות שנוצרות בהזמנה מיוחדת במפעל ממשלתי שהוקם לצרכים שלטוניים.

נתונים נוספים