ראש הגנב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 878
ראש הגנב
או: מפלצת ה"אנחנו" בפעולה.
יש עקרון מאחורי אכזריותו של השמאל הישראלי, המופנית כלפי כל מי שלא מסכים עמו בסכסוך עם הפלשתים, ובמיוחד כנגד כל צורה של התנחלות בעלת אופי דתי. העקרון הוא "על ראש הגנב בוער הכובע".
השמאל הישראלי מרגיש – ובצדק – כגנב. כשהוא עומד בפני תביעות נציגי הפלשתים לקבל "בחזרה" את האדמות והרכוש שהופקעו מהערבים מאז 48, הוא חש את שחש כל מי שפשע וניצב לפני קרבנו: תחושה עמוקה של אשמה.
ההתנגדות העצומה של איש השמאל כלפי המתיישב – ובמיוחד המתיישב הדתי – נובעת מן הנסיון לכפר על פשעים אמיתיים של ביזה, שדידה, קיפוח, שיעבוד, הפקעה ורצח שבוצעו לפחות מאז קום המדינה – על ידי השמאל. זהו הדבר החשוב שאסור לשכוח: השמאל – ורק השמאל – הוא שאחראי לפשעים האיומים כלפי הערבים. יהודי דתי מעולם לא נישל אדם – יהודי או אחר – מרכושו ומאדמתו. דבר זה מנוגד לעקרונות הדת היהודית ואין כמו סיפור אברהם שקנה את מערכת המכפלה למעלה משווי השוק שלה כדי לאפיין את הגישה היהודית האותנטית לגאולת הארץ.
שום עובדה שינסה השמאל להציג כנגד מתיישבים דתיים – החל מ"אי התחשבותם באוכלוסיה הערבית" וכלה בניפוח חסר פרופורציה ושקרי של אסונות פרטיים ולא מאפיינים כמו רצח רבין והמקרה של ברוך גולדשטיין לא יסוו את העובדה שדי במאמץ תעמולתי עצום זה שעושה השמאל כדי להציג את היהודים הדתיים כפוגעים בזכויות האדם של הערבים, כדי להוכיח שמקרים עצובים בודדים אלה הם רק יוצאים מהכלל; "לא תגנוב" ו"לא תרצח" הם ערכי יסוד שאין יהודי דתי שיעבור עליהם, מבטיחים שהמתיישבים היהודיים לעולם לא יפקיעו במזיד את רכושו של איש וגם יהיו הראשונים לתקן מעוות כזה אם חטאו בו בשוגג. ערכי יסוד אלה של "לא תגנוב" ו"לא תרצח", שהם אבני יסוד בזהות היהודית הדתית, אינם קיימים בדתו של השמאל.
הדת השמאלנית, הסוציאליזם, המציגה עצמה כנאורה ואנושית, היא נאורה ואנושית בדיוק במידה שבה הנצרות, אמה הורתה, היא כזו: הנוצרים עשו להם את השוד והרצח והסוציאליסטים, בצורה דומה, עשו לעצמם את השוד והרצח כאמצעי להקריב אנשים בההווה למען עתיד טוב יותר ואת הדור של היום למען דור המחר.
כשהשמאל הישראלי קורא כי "אנחנו פשענו נגד העם הפלשתי" הוא משתמש ב"אנחנו" כדי לטשטש את ההבדל שבין הרוצח והשודד האמיתי לבין החף מפשע. זהו הרוצח שמתחרט על כך שרצח ומוכן לשלם על פשעו ברצח אחר, בפשע נוסף. רוצח זה הוא מפוצל אישיות: חלק ממנו ניחם על פשעיו ומעוניין לשלם עליהם והחלק השני שלו רוצה לשלם – אך במחיר דמיו של הקרבן הבא. לזה שחף מפשע אסור להסכים עם ה"אנחנו" המפליל. בכל פעם שהוא שומע את ה"אשמנו" של השמאל, שומה עליו לומר: "לא אני" – ולהוסיף את המתבקש מבחינה הגיונית: "אני לא אשלם על הפשעים שלכם".