שלום, אחי.
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1044
שלום, אחי.
אחי החוטא, שלום.
שלום לך, אחי הבוגד, אחי אשר הפקיר אותי, עירום וחסר הגנה, לידי אויבי החמושים – החמושים בנשקי אותו אתה הפקעת ממני ומסרת בידם.
אתה אומר לי שאינך יודע על מה אני מדבר, שאתה לא מבין אותי, שאתה עושה את כל מה שאפשר למען עתיד טוב לשנינו – אך אני לא מאמין לך.
אני לא מאמין שאתה לא מבין.
אני מאמין שאתה יודע בדיוק מה שגם אני יודע.
אני אינני מאמין לך כשאתה אומר שאינך יודע על מה אני מדבר. אני אינני מאמין לך שאתה אינך יודע על הפשע - וכשאתה שואל "מהי האלטרנטיבה?" אני אינני מאמין שאינך יודע.
אני מאמין שאתה יודע שאתה לא מוסרי.
אני מאמין שאתה יודע שאתה מקריב אותי, את משפחתי ואת עמי על מזבח טעויותיך.
אני מאמין שאתה יודע שאתה פושע – ושאתה מיתמם במטרה להסוות את חטאיך.
אני גם אינני מאמין שאינך יודע את חלקך באחריות על האסונות הנופלים על בני עמך; אני מאמין שאתה יודע הכל ומבין הכל.
אני מאמין שאתה מציג את עצמך כאילו אינך מאמין, בכדי שתוכל להתחמק מן האשמה, וכך, אולי, גם מן העונש.
אני מאמין שאתה פושע, שאתה יודע על כך ושאתה סובר שאם לא אוכל להוכיח את אשמתך, זו תהיה הוכחה שאינך אשם.
אני מאמין שאתה מספיק טיפש כדי לחשוב שאני הבעיה הכי גדולה שלך. אך אני לא.
אני מאמין שאתה מאמין כי אין צדק בעולם וכי לעולם תוכל להתחמק מעונש על פשעיך. אתה טועה – ובגדול. כי יש צדק – ויש אלוהים.
יש אלוהים בעולם – ואני יודע כי הוא יעניש אותך על מעשיך.
אני גם יודע איך.
לא, אני אינני נביא – ובודאי לא יותר מכל אדם פשוט המשתמש בשכלו. כל מה שצריך לעשות כדי לדעת מה יקרה לך בעתיד הוא לחבר אחד ועוד אחד – את החטא לענשו.
וזה בדיוק מה שיקרה לך, אחי החוטא: אתה תקבל עונש.
מתישהו, במוקדם או במאוחר, אתה תאבד משהו יקר. משהו שאתה אוהב מאד. משהו קרוב לך, אשר הילקחך ממנו יגרום לך סבל נורא. וזה יהיה בגללך – ואתה תדע זאת.
ואלה שגרמת לסבלם, לאבדנם ולמותם כבר לא יהיו לידך - כעזר או כתירוץ. אתה תהיה חייב להתמודד עם האבדן – ועם האשמה - לבדך.
לא, לא יהיה פסק זמן: עד אותו זמן אתה תחיה בפחד ומאותו זמן אתה תחיה באשמה.
ואתה לא תוכל להשלים לעולם עם האבדן שלו גרמת – וזה יהיה העונש הנורא מכל.
למעשה, אין בכך שום חדש: כך פועל האל ופעל מאז ומתמיד. אתה פשוט לא רצית ללמוד -
וזה יקרה גם לך, במוקדם או במאוחר, בעוד שעה או בעוד שנה.
זה יתחיל לקרות לך כבר עתה, במחשבה הבאה שלך, בקול הקטן שיתחיל לקרוא לך מנבכי תהומות נשמתך העכורה - הקול העמום, הקטן, קול התינוק אשר לענק שבעתיד יצמח עד כדי להעיב על שמי חייך כולם.
וקול זה יאמר לך: "מדוע באתני הרעה הזו?" "האם לא אני הוא זה שגרמתיה לעצמי?", "האם לא אני הוא זה שבפעולתי נגד אחי הבאתי על עצמי את הרעה הזאת?", "האם לא אני הוא שהמטתי על עצמי את הרעה – בכך שהפקרתי את אחי, שהקרבתים לפתחו של רוצח, שמעלתי באמון שנתנו לי, שהתעללתי בהם בצהרי יום מתקפת דמים שהיו נתונים בה ולעגתי להם בעיצומו של ליל קר ושטוף רצח, שבו באו לבקש ממני את נשקם, שהיה שלהם מלכתחילה...?"
ואתה לא תוכל לאטום את אזניך מלשמוע את הקול, כי יהיה זה הקול הפנימי שלך, קול עצמיותך, אשר בה בגדת, והוא אשר יענה אותך עד יום מותך.
וכאשר, בעיצומו של הסבל האיום שהמטת על עצמך, כשתבקש את נפשך למות כדי להימלט מסבל זה, אל תשכח את קולי, קולו של אחיך, אשר ביקש ממך להאזין לו היום – אל תשכח כי היום קראתי אליך להיות מה שאתה – אחי – ואתה הוא שלא חפצת לשמוע.