הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

שלטון והון

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 991

שלטון והון,

כלכלה וחברה

במציאות בכלל ובישראל בפרט

מי הוא בעל ההשפעה הגדולה על השלטון?

חוקי הכלכלה הליברלית הם חוקי החופש, שיש הרואים בהם

תחרות ויש הרואים בהם ביטוי של שיתוף פעולה. לעתים

קוראים להם הליברלים חסידי הקפיטליזם, "היד הנעלמה".

ההשפעה על הכלכלה איננה תמיד בעלת משמעות של יחסי הון-שלטון; למעשה, אם בכלל מדובר בשילוב בין שלטון להון יהיה זה השלטון הקובע את ההשפעה מבין השניים. אף כי תמיד עליה להתחשב בגורמים מסויימים, התנועה הכלכלית מתבצעת לפי השלטון ולא להיפך. חוקי הכלכלה חלים על כל הקורה בחברה, כולל גורמי השלטון. במובן הזה גם המחוקק כמוהו כיצרן או נותן שירותים, הכפוף, במידה זו או אחרת, לצרכי לקוחות – האזרחים. אך גם כאשר הוא קובע חוקים, עליו לקחת בחשבון את יכולותיהם של נתיניו.

אף לשלטון העריץ ביותר יש "לקוחות" שעל פיהם ועל פי עניניהם הוא אמור לחוקק ולהפעיל את החוקים המבטאים את פיקוחו על הכלכלה. פעמים רבות נוצרים בין האזרחים, בין אם הם בעלי הון ובין אם לאו, יחסי גומלין המשפיעים על השלטון. לעתים יהיו אלה אקדמאים ממגדל השן של הרעיון הכלכלי אשר יקבעו את חוקי הכלכלה שייחקקו על ידי איש השלטון – ולעתים יהיה הקשר המכריע קשר כמו תקשורת ושלטון, אם יחזיקו גורמים תקשורתיים בכוח ליצוק רעיונות מסויימים לתוך בסיס הגותו של המחוקק. ויש עוד אפשרויות רבות ומגוונות להשפעה על השלטון מלבד "ההון".

בישראל

במצבים חברתיים-פוליטיים מסויימים, כמו זה שיש בישראל, יש התולים את התנועה הכלכלית בשלטון המושפע מלחצים של בעלי ענין. להלן, לדוגמה, מאמרו של הכלכלן סבר פלוצקר:

פשע ושלטון, לא הון ושלטון סבר פלוצקר "ידיעות אחרונות" 7.2.06

במאמרו תחת כותרת זו שולל פלוצקר את הרעיון של "הון ושלטון" כגורמים משפיעים בכלכלה הישראלית. כנגד רעיון זה הוא אומר: "...האמת העירומה היא שכמעט אין בישראל מעורבות של הון גדול בשלטון גדול".

הוא ממשיך: "מה שיש, ומה שמציב את ישראל כאחת המדינות היותר-מושחתות במערב, הוא הקרבה והההתערות של פשע בשלטון... השחתת מידות בשלטון."

והוא מונה זה אחרי זה את מה שמקובל לראות כקשרי הון שלטון ודוחה אותם על הסף: "אין בישראל אלי הון ואנשי עסקים מובילים שמתעסקים בפוליטיקה... מעמד של מולטי-מליונרים הנבחרים בזכות כספם לבית המחוקקים... אף שר אוצר בישראל לא בא מקהיליית העסקים... ההון בישראל חש את נחת זרועו של השלטון" וכך עוד ועוד.

"ניתן לקבוע כי ההון הגדול – והלא מושחת – בישראל" – הוא מוסיף – "סולד מפוליטיקה ופוליטיקאים... נכון שהוא מנסה לעתים להשפיע על מקבלי ההחלטות הפוליטיות...ומשתמש בשתדלנים... אך אלה הם כללי המשחק הלגיטימיים של כל דמוקרטיה ייצוגית"

והוא מסיים במסקנה שלעיל: "אין להון בישראל אחיזה של ממש, או כלשהי, בשלטון."

הסכנה האמיתית בישראל

כדאי לשים לב למה שהכותב הכלכלן רואה כסכנה גדולה יותר "מאותו חזון תעתועים לא אמיתי של "הון ושלטון", והוא "כניסה של גורמים פליליים ...אל מוקדי העוצמה השלטונית בישראל." "הם עשירים" הוא מסיים באבחנה חשובה "אך לא הכסף הוא בעייתם, אלא הדרך שבה השיגו את הכסף הזה."

וכאן פורש פלוצקר את דעתו לגבי מי שבהשפעתו על הפוליטיקה עלול להשחיתה ביותר ונוטל כדוגמאות את מה שאירע בזמן מסויים באיטליה, בה "לא ידעת אם כבוד השר המכהן במשרדו ברומא הוא נציגה של אחת ממשפחות הפשע בממשלה, או נציג הממשלה אצל אחת ממשפחות הפשע. בירושלים היום כמו ברומא דאז".

אבחנה אחרונה זו חשובה כדי להפריד קודם כל בין מושגי ההון לפשע, שרבים אינם מבחינים ביניהם כלל. לפי אבחנה זו, עפ"י הדרך בה השיג בעל ההון את הונו ייקבע אם לצורך ניתוח כלכלי ייחשב ל"הון" או ל"פשע". ההון הוא גורם כלכלי בעוד שהפשע לא. פשע משייך תהליכים כלכליים ו/או פוליטיים באופן אוטומטי למחלקת השחיתות וזו איננה לגיטימית עד כדי לראותה כחלק אינטגרלי של השיטה.

דת וכלכלה

חלק מהמוסכמות במערב של היום נוגעות להפרדת דת ומדינה; בישראל של היום מנסים גורמי חברה ומשק להפריד בין דת וכלכלה. גורמים אלה באים לידי ביטוי בתנועות פוליטיות. הבולטת באלה בשנים האחרונות היתה "שינוי" בראשותו של טומי לפיד. תנועה זו ניסתה, למעשה, לערער את הלגיטימציה של התנועות הדתיות בישראל ולנתק אותן עד כמה שניתן מזרימת משאבים ציבוריים. הרקע לצמיחתה של תנועה כזו הוא עמוק שרשים, ונראה שאין הוא נובע מזיהוי של אמיתות כלכליות עקרוניות, אלא של מצב חוקתי נתון (אף כי בישראל עדיין אין חוקה). מצב זה, הקיים כבר מאז הקמת המדינה, מקורו בהסכם פוליטי המתייחס אל ההיבט הדתי בחברה כאל נתון מובנה וככזה מפנה אליו משאבים כאל אפיק שירות ציבורי.

מעמד זה של הדת כקבלן משאבים איננו מקובל על חוגים חברתיים המתנגדים להשפעת הדת על החברה ו/או הכלכלה והדבר יוצר את הנסיון לדחות את הדת מן המערכת על יסוד טיעונים אנטי-דתיים שכלכליות היא רק חלק מהם.

אנטישמיות מקומית: ההשפעה הדתית על הכלכלה והפוליטיקה

יש בישראל גורמים אשר תומכים באחד המיתוסים הנפוצים, למעשה, בעולם כולו: המיתוס האנטישמי. גורמים אלה רואים – ומציגים - את היהודי הדתי בישראל כאחד הגורמים המשפיעים ביותר בכלכלה הישראלית ומתוך כך גם בפוליטיקה.

למעשה, קשה לשים את האצבע על זהות "התרנגולת והביצה" ביחס בין הסיבה והמסובב של הכלכלה והפוליטיקה בהקשר הדתי: יש הטוענים כי הדתי משיג, באמצעות כוחו הכלכלי השפעה על הפוליטיקה ויש ההופכים את הסיבה והתוצאה וטוענים שהכוח הפוליטי שבידי הדתיים הוא המאפשר להם לשלוט גם בכלכלה. בכל אחת מהגרסאות, נתפשים הדתיים, על ידי הגירסה האנטישמית המקומית כגורם חוץ מיסטי באפיו ולפיכך אין אפשרות לפעול באמצעות הנוסחה המוצעת כדי להבין טוב יותר את המתרחש.

עם זאת, מבלי להיכנס לשאלת הצדק שבעמדה האנטי-דתית, ניתן למקד את מקומו, מבחינתה, של הדתי בכלכלה ו/או הפוליטיקה הישראלית בשלושה רבדים: הרובד הראשון הוא של כספים חוקיים: קבלת מימון בחירות ותקציבים ממשלתיים. הרובד השני הוא ייעוץ כלכלי הניתן על ידי אנשי דת לאנשי עסקים. השלישי הוא פעולה ישירה של המגזר החרדי המאורגן על השוק דרך הפעלת לחצים, בין היתר דרך חרמות.

זה המקום לציין כי אף אחד מגורמים אלה אינו ייחודי למגזר הדתי דווקא, אך בחברה הישראלית, בה קיים פער הבנתי בין המגזר הדתי למגזרים הלא-דתיים, מתבצעת לעתים דמוניזציה של המגזר, בהתאם לעניניהם הפוליטיים של בעלי הענין.

דוגמה לכך ניתן למצוא במאמרה של איילה צורף שהופיע ב"מרקר" בינואר 2006. במאמר זה, אשר התייחס לחרם צרכני של חוגים דתיים על חברה מסחרית, הוצג ה"שד" הדתי לקוראים תחת הכותרת המגמתית:

שטראוס נבהלה מהחרדים: תעניק חסות למצעד האהבה רק באישור בד"צ

במאמר דווח, מיד שניה ("יתד נאמן") כי "הושג פיוס בין גוף המכנה עצמו "הועד למען טוהר מחננו" לשטראוס-עלית. בכך תם החרם החרדי על מילקי, חרם שאימצו חלקים במגזר החרדי, כאשר המותג מילקי של שטראוס היה נותן החסות הראשי למצעד האהבה".

מצורת הצגת הדברים ניתן לקרוא ביקורת על האידיאולוגיה הדתית ובצידה ביקורת על כוח התקשורת החרדית והשפעתה על המגזר: "במגזר הדתי עוררה החסות שאט-נפש ובחלק מהעיתונים החרדיים הדביקו למצעד את הכינוי "מצעד התועבה". מהמודעה עולה כי שטראוס התחייבה שלא לערוך חסויות ואירועים שיווקיים מבלי לקבל לכך אישור מוקדם מבג"צ: "חסויות אלו יינתנו בתיאום ובהסכמה מראש, בכתב, מהרבנים נותני הכשרות."

בנוסף לכך צויין כי "בכיר בתקשורת החרדית" אמר לMARKER כי "מאז ששטראוס נתן את חסותו למצעד, הם לא מפסיקים להטריד אותם. זהו ארגון קטן, אבל מאד מיליטנטי."

הון ותקשורת מאת אלישיב רייכנר "מקור ראשון" 17.2.06

דוגמאות להשפעת הדתיות היהודית על הכלכלה בישראל ניתן למצוא גם בכתבה כמו זו שלעיל, המתייחסת לקשר הון-תקשורת דרך איל ההון הישראלי נוחי דנקנר:

..."מלך הריכוזיות", כך הוגדר השבוע איש העסקים נוחי דנקנר. דנקנר... זינק השנה לראשונה לראש רשימת המשפחות השולטות במשק הישראלי." "במגזר העסקי מייחסים לדנקנר אומץ, נחישות, קבלת החלטות מהירה וכריזמה גדולה."

הקשר הדתי

בהמשך, עולה נושא ההשפעה הדתית על עסקיו והחלטותיו הכלכליות של איל ההון דרך הקשרים שהוא מקיים עם אישיות דתית נודעת:

"קשר רוחני מיוחד הוא (דנקנר) מקיים עם הרב יעקב איפרגן מנתיבות, הידוע בכינויו "הרנטגן". דנקנר מתייעץ עם הרב איפרגן לעתים תכופות גם בעניני עסקיו. ...כשקיבל את השליטה ברשת שופרסל קיבל את בקשתו של הרב והחליט שלא לפתוח את הרשת בשבתות. הרב איפרגן אמר לו אז: "לא משנה כמה תפסיד מכך במזומן...בסופו של דבר תדע ברכה בעסקיך שתאפיל על כל העלויות."

שלטון והון, כלכלה וחברה

מי הוא בעל ההשפעה הגדולה על השלטון?

חוקי הכלכלה הליברלית הם חוקי החופש, שיש הרואים בהם תחרות ויש הרואים בהם ביטוי של שיתוף פעולה. לעתים קוראים להם הליברלים חסידי הקפיטליזם, "היד הנעלמה".

ההשפעה על הכלכלה איננה תמיד בעלת משמעות של יחסי הון-שלטון; למעשה, אם בכלל מדובר בשילוב בין שלטון להון יהיה זה השלטון הקובע את ההשפעה מבין השניים. אף כי תמיד עליה להתחשב בגורמים מסויימים, התנועה הכלכלית מתבצעת לפי השלטון ולא להיפך. חוקי הכלכלה חלים על כל הקורה בחברה, כולל גורמי השלטון. במובן הזה גם המחוקק כמוהו כיצרן או נותן שירותים, הכפוף, במידה זו או אחרת, לצרכי לקוחות – האזרחים. אך גם כאשר הוא קובע חוקים, עליו לקחת בחשבון את יכולותיהם של נתיניו.

אף לשלטון העריץ ביותר יש "לקוחות" שעל פיהם ועל פי עניניהם הוא אמור לחוקק ולהפעיל את החוקים המבטאים את פיקוחו על הכלכלה. פעמים רבות נוצרים בין האזרחים, בין אם הם בעלי הון ובין אם לאו, יחסי גומלין המשפיעים על השלטון. לעתים יהיו אלה אקדמאים ממגדל השן של הרעיון הכלכלי אשר יקבעו את חוקי הכלכלה שייחקקו על ידי איש השלטון – ולעתים יהיה הקשר המכריע קשר כמו תקשורת ושלטון, אם יחזיקו גורמים תקשורתיים בכוח ליצוק רעיונות מסויימים לתוך בסיס הגותו של המחוקק. ויש עוד אפשרויות רבות ומגוונות להשפעה על השלטון מלבד "ההון".

בישראל

במצבים חברתיים-פוליטיים מסויימים, כמו זה שיש בישראל, יש התולים את התנועה הכלכלית בשלטון המושפע מלחצים של בעלי ענין. להלן, לדוגמה, מאמרו של הכלכלן סבר פלוצקר:

פשע ושלטון, לא הון ושלטון סבר פלוצקר "ידיעות אחרונות" 7.2.06

במאמרו תחת כותרת זו שולל פלוצקר את הרעיון של "הון ושלטון" כגורמים משפיעים בכלכלה הישראלית. כנגד רעיון זה הוא אומר: "...האמת העירומה היא שכמעט אין בישראל מעורבות של הון גדול בשלטון גדול".

הוא ממשיך: "מה שיש, ומה שמציב את ישראל כאחת המדינות היותר-מושחתות במערב, הוא הקרבה והההתערות של פשע בשלטון... השחתת מידות בשלטון."

והוא מונה זה אחרי זה את מה שמקובל לראות כקשרי הון שלטון ודוחה אותם על הסף: "אין בישראל אלי הון ואנשי עסקים מובילים שמתעסקים בפוליטיקה... מעמד של מולטי-מליונרים הנבחרים בזכות כספם לבית המחוקקים... אף שר אוצר בישראל לא בא מקהיליית העסקים... ההון בישראל חש את נחת זרועו של השלטון" וכך עוד ועוד.

"ניתן לקבוע כי ההון הגדול – והלא מושחת – בישראל" – הוא מוסיף – "סולד מפוליטיקה ופוליטיקאים... נכון שהוא מנסה לעתים להשפיע על מקבלי ההחלטות הפוליטיות...ומשתמש בשתדלנים... אך אלה הם כללי המשחק הלגיטימיים של כל דמוקרטיה ייצוגית"

והוא מסיים במסקנה שלעיל: "אין להון בישראל אחיזה של ממש, או כלשהי, בשלטון."

הסכנה האמיתית בישראל

כדאי לשים לב למה שהכותב הכלכלן רואה כסכנה גדולה יותר "מאותו חזון תעתועים לא אמיתי של "הון ושלטון", והוא "כניסה של גורמים פליליים ...אל מוקדי העוצמה השלטונית בישראל." "הם עשירים" הוא מסיים באבחנה חשובה "אך לא הכסף הוא בעייתם, אלא הדרך שבה השיגו את הכסף הזה."

וכאן פורש פלוצקר את דעתו לגבי מי שבהשפעתו על הפוליטיקה עלול להשחיתה ביותר ונוטל כדוגמאות את מה שאירע בזמן מסויים באיטליה, בה "לא ידעת אם כבוד השר המכהן במשרדו ברומא הוא נציגה של אחת ממשפחות הפשע בממשלה, או נציג הממשלה אצל אחת ממשפחות הפשע. בירושלים היום כמו ברומא דאז".

אבחנה אחרונה זו חשובה כדי להפריד קודם כל בין מושגי ההון לפשע, שרבים אינם מבחינים ביניהם כלל. לפי אבחנה זו, עפ"י הדרך בה השיג בעל ההון את הונו ייקבע אם לצורך ניתוח כלכלי ייחשב ל"הון" או ל"פשע". ההון הוא גורם כלכלי בעוד שהפשע לא. פשע משייך תהליכים כלכליים ו/או פוליטיים באופן אוטומטי למחלקת השחיתות וזו איננה לגיטימית עד כדי לראותה כחלק אינטגרלי של השיטה.

דת וכלכלה

חלק מהמוסכמות במערב של היום נוגעות להפרדת דת ומדינה; בישראל של היום מנסים גורמי חברה ומשק להפריד בין דת וכלכלה. גורמים אלה באים לידי ביטוי בתנועות פוליטיות. הבולטת באלה בשנים האחרונות היתה "שינוי" בראשותו של טומי לפיד. תנועה זו ניסתה, למעשה, לערער את הלגיטימציה של התנועות הדתיות בישראל ולנתק אותן עד כמה שניתן מזרימת משאבים ציבוריים. הרקע לצמיחתה של תנועה כזו הוא עמוק שרשים, ונראה שאין הוא נובע מזיהוי של אמיתות כלכליות עקרוניות, אלא של מצב חוקתי נתון (אף כי בישראל עדיין אין חוקה). מצב זה, הקיים כבר מאז הקמת המדינה, מקורו בהסכם פוליטי המתייחס אל ההיבט הדתי בחברה כאל נתון מובנה וככזה מפנה אליו משאבים כאל אפיק שירות ציבורי.

מעמד זה של הדת כקבלן משאבים איננו מקובל על חוגים חברתיים המתנגדים להשפעת הדת על החברה ו/או הכלכלה והדבר יוצר את הנסיון לדחות את הדת מן המערכת על יסוד טיעונים אנטי-דתיים שכלכליות היא רק חלק מהם.

אנטישמיות מקומית: ההשפעה הדתית על הכלכלה והפוליטיקה

יש בישראל גורמים אשר תומכים באחד המיתוסים הנפוצים, למעשה, בעולם כולו: המיתוס האנטישמי. גורמים אלה רואים – ומציגים - את היהודי הדתי בישראל כאחד הגורמים המשפיעים ביותר בכלכלה הישראלית ומתוך כך גם בפוליטיקה.

למעשה, קשה לשים את האצבע על זהות "התרנגולת והביצה" ביחס בין הסיבה והמסובב של הכלכלה והפוליטיקה בהקשר הדתי: יש הטוענים כי הדתי משיג, באמצעות כוחו הכלכלי השפעה על הפוליטיקה ויש ההופכים את הסיבה והתוצאה וטוענים שהכוח הפוליטי שבידי הדתיים הוא המאפשר להם לשלוט גם בכלכלה. בכל אחת מהגרסאות, נתפשים הדתיים, על ידי הגירסה האנטישמית המקומית כגורם חוץ מיסטי באפיו ולפיכך אין אפשרות לפעול באמצעות הנוסחה המוצעת כדי להבין טוב יותר את המתרחש.

עם זאת, מבלי להיכנס לשאלת הצדק שבעמדה האנטי-דתית, ניתן למקד את מקומו, מבחינתה, של הדתי בכלכלה ו/או הפוליטיקה הישראלית בשלושה רבדים: הרובד הראשון הוא של כספים חוקיים: קבלת מימון בחירות ותקציבים ממשלתיים. הרובד השני הוא ייעוץ כלכלי הניתן על ידי אנשי דת לאנשי עסקים. השלישי הוא פעולה ישירה של המגזר החרדי המאורגן על השוק דרך הפעלת לחצים, בין היתר דרך חרמות.

זה המקום לציין כי אף אחד מגורמים אלה אינו ייחודי למגזר הדתי דווקא, אך בחברה הישראלית, בה קיים פער הבנתי בין המגזר הדתי למגזרים הלא-דתיים, מתבצעת לעתים דמוניזציה של המגזר, בהתאם לעניניהם הפוליטיים של בעלי הענין.

דוגמה לכך ניתן למצוא במאמרה של איילה צורף שהופיע ב"מרקר" בינואר 2006. במאמר זה, אשר התייחס לחרם צרכני של חוגים דתיים על חברה מסחרית, הוצג ה"שד" הדתי לקוראים תחת הכותרת המגמתית:

שטראוס נבהלה מהחרדים: תעניק חסות למצעד האהבה רק באישור בד"צ

במאמר דווח, מיד שניה ("יתד נאמן") כי "הושג פיוס בין גוף המכנה עצמו "הועד למען טוהר מחננו" לשטראוס-עלית. בכך תם החרם החרדי על מילקי, חרם שאימצו חלקים במגזר החרדי, כאשר המותג מילקי של שטראוס היה נותן החסות הראשי למצעד האהבה".

מצורת הצגת הדברים ניתן לקרוא ביקורת על האידיאולוגיה הדתית ובצידה ביקורת על כוח התקשורת החרדית והשפעתה על המגזר: "במגזר הדתי עוררה החסות שאט-נפש ובחלק מהעיתונים החרדיים הדביקו למצעד את הכינוי "מצעד התועבה". מהמודעה עולה כי שטראוס התחייבה שלא לערוך חסויות ואירועים שיווקיים מבלי לקבל לכך אישור מוקדם מבג"צ: "חסויות אלו יינתנו בתיאום ובהסכמה מראש, בכתב, מהרבנים נותני הכשרות."

בנוסף לכך צויין כי "בכיר בתקשורת החרדית" אמר לMARKER כי "מאז ששטראוס נתן את חסותו למצעד, הם לא מפסיקים להטריד אותם. זהו ארגון קטן, אבל מאד מיליטנטי."

הון ותקשורת מאת אלישיב רייכנר "מקור ראשון" 17.2.06

דוגמאות להשפעת הדתיות היהודית על הכלכלה בישראל ניתן למצוא גם בכתבה כמו זו שלעיל, המתייחסת לקשר הון-תקשורת דרך איל ההון הישראלי נוחי דנקנר:

..."מלך הריכוזיות", כך הוגדר השבוע איש העסקים נוחי דנקנר. דנקנר... זינק השנה לראשונה לראש רשימת המשפחות השולטות במשק הישראלי." "במגזר העסקי מייחסים לדנקנר אומץ, נחישות, קבלת החלטות מהירה וכריזמה גדולה."

הקשר הדתי

בהמשך, עולה נושא ההשפעה הדתית על עסקיו והחלטותיו הכלכליות של איל ההון דרך הקשרים שהוא מקיים עם אישיות דתית נודעת:

"קשר רוחני מיוחד הוא (דנקנר) מקיים עם הרב יעקב איפרגן מנתיבות, הידוע בכינויו "הרנטגן". דנקנר מתייעץ עם הרב איפרגן לעתים תכופות גם בעניני עסקיו. ...כשקיבל את השליטה ברשת שופרסל קיבל את בקשתו של הרב והחליט שלא לפתוח את הרשת בשבתות. הרב איפרגן אמר לו אז: "לא משנה כמה תפסיד מכך במזומן...בסופו של דבר תדע ברכה בעסקיך שתאפיל על כל העלויות."