שקר בגידה וכלימה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 932

 

שקר בגידה וכלימה

משמעות הטירור הגמדי

כשמדובר בכנופיית הפראים המסתתרת היום מאחורי הכותרת המכובדת שב"כ (שפעם היתה מובנת כ"שירות הבטחון הכללי") ומתפארת בו, עלינו לקוות לכך שבעתיד יהיו "שקר, בגידה וכלימה" המושגים המקובלים יותר על הציבור לתיאור פעולתה העכשווית.

ה"מחלקה היהודית" של השב"כ היא, למעשה, קבוצה בוגדת הפועל נגד אדוניה, אזרחי המדינה היהודיים. היא פועלת נגד הענין היהודי ובעד הענין השמאלני. עד היום, היה כלי הפעולה הראשי של קבוצה זו השקר. היום ביססה הקבוצה לעצמה חופש פעולה באמצעות הפחדה של כל מי שעומד מולה.

הפחדן פועל באמצעות פחד ומתוך פחד, שהרי הוא מכיר אותו היטב. עקרון זה נכון לגבי הברברים מן השב"כ, אשר כמו זה המנסר את הענף הגבוה שעליו הוא יושב, נושכים את היד המאכילה אותם: את זו של האזרח היהודי, שהם מתיימרים להיות מגיניו. מאז הבריטים ועד היום, פועלת המחלקה היהודית של שירות הבטחון הכללי על יסוד ההנחה שהרבה יותר נוח לפעול נגד ה"אויבים מבית", היהודים, שאינם מסוכנים להם, מאשר נגד האויב מחוץ, העלול להתנגד... אי המוסריות של הבגידה ההיא, שהסגירה, לפני חמישים שנה, את הלוחמים למען חירות ישראל לידי הבריטים, על יסוד טענות דומות, מסתתרת היום בטענות הכמו-משפטיות, המציגות מתישבים יהודיים כמסוכנים לבטחון העם. "בטחון העם" היא סיסמה עתיקה שבה השתמשו גם האינקוויזיציה, העובדה ש לאחר מעצרי זו ", מאז הבריטים ועד היום במקום לפעול נגד מי ו הוא השקר על מגוון אפשרויותיו. ים הוא היום אויבו של כל כנופיה זו ראויים להיות שלושת המושגים את אי המוסריות שבחוסר הפעולה כנגד אלה שאשמתם הוכחה, משלימה הפעולה הלא מוסרית נגד אלה שאשמתם לא הוכחה.

המקרה של פדרמן הוא דוגמה לכך; כשנכנס השב"כ לאולם בית משפט בעיצומו של הליך משפטי כדי להוציא מתוכו את נועם פרדרמן הוא ירק בפעולתו זו בפרצופו של האזרח הישראלי כשהוא ניצב על גבה של מערכת המשפט הישראלית כולה, כאומר: "תעשו מה שתעשו, שום דבר אינו יכול לעצור אותי ב"מדינת החוק" הזו!".

ויש רק תשובה אחת לשאלה: "מדוע איפשר השופט לשב"כ לעשות את מעשהו זה באולמו, האמור לייצג – ולהיות - תחום הצדק?". התשובה היא: "טרור".

יש הסוברים כי כשלונותיו האחרונים של השב"כ להוכיח את קיומה של מחתרת יהודית בין המתיישבים מחלישה את כוחו. זו טעות מסוכנת; למעשה, השב"כ הוכיח כי אין הוא זקוק לעילות, עובדות או תירוצים כדי לעצור, לחקור ולהביא סבל לכל מי שמתנגד לו.

השב"כ הוכיח כי אנשיו יכולים לפגוע בזכויות האדם, האזרח ובחוק כאוות נפשם.

גרוע מכך, השב"כ הוכיח כי הוא כנופיית בריונים אנטישמיים הפועלת בשירות צד אחד של המפה הפוליטית וכי אין הם חייבים הוא חפץ

אין ספק שהשב"כ הוכיח לאחרונה לעם כי נשכנותו הקטנונית, בעלת הטעם האישי, הולכת ונעשית רעילה ביחס ישר להיותה מוצגת קבל עם ועדה כחסרת תוכן עובדתי אמיתי. רעילות זו נושאת נופך אנטישמי ואין צורך בתחכום רב מדי כדי להבחין בכך שהיא משמשת כלי בידי אלה שאינם רואים בעין יפה נוכחות יהודית סמוך למקומות הקדושים ליהדות.

עובדות כמו התעקשות השב"כ על חקירת שומרי מצוות בשבת, ביחד עם התעלמות ושתיקה של האחראים לפעולות אלה, החל מרמת המפקדים הישירים וכלה ברמת השרים, הח"כים ורוב אנשי הרוח בישראל ובעולם היהודי, מוכיחה את קיומו, בינינו, של טרור מסוג מיוחד, כזה שאיננו מאפשר לחולים בו להתנגד למעשים הנעשים על ידי אלה המטילים אותו.

דבר זה מציג את האזרח בכל חולשתו וחוסר-האונים שלו מטילה עלינו, האזרחים, אחריות כבדה.

כאזרחים חסרי הגנה משפטית או פיזית, שומה עלינו לפעול כנגד אויבנו הפנימי באמצעות נשק הכלימה: עלינו לגרום לאנשי השב"כ ולכל מי ששותף למעשיהם להתבייש. לראשונים, להתבייש במעשיהם ולאחרים, להתבייש במה שהם מסייעים לו. עלינו לפעול כך שבעתיד לא יוכל איש מהם להתבונן במראה מבלי לחוש נקיפות מצפון על מעשהו.

כל אחד מאיתנו צריך לזכור את ההתעללות שביצעו אנשים אלה בזכויותיהם של חפים מפשע – ובמידת יכלתו לא לשתוק לגבי הדבר. בהקשר זה, עלינו לדעת להפעיל את הכלימה כנשק.

לצורך זה משימתנו היא לזכור - ולהזכיר. לזכור את כל המסייעים, ישירות ובעקיפין, לפעולות נגד כאלה שלא הוכחה אשמתם. לא בידנו ומזכותנו הוא לסלוח – את זאת יש לשמור למי שנפגע, במידה ויהיה מסוגל לכך.

יהיו שיתנגדו לדברים בגלל הפעולות החיוביות שהשב"כ ביצע בעבר וחיוניותו למאבקו של העם כנגד האוייב החיצוני. לאלה יש להזכיר כי המעשה הטוב הוא תמיד התירוץ של הרעים, אבל אין בו כדי לפתור את בעיית פגיעתו בחפים מפשע; הטוב שנעשה על ידם או, גרוע יותר, על ידי חבריהם, איננו מכפר על מעשים רעים.

כל מדינת ישראל גוססת היום באי המוסריות של חוסר היכולת לבקר את הפושעים שבממשל, בשל היותם בעלי עבר הסטורי מפואר, כלומר שבנקודה מסויימת בחייהם הם היו מוכנים לסכנם ואף להקריבם למען הכלל. אך האם מעשים גדולים וטובים בעבר מהווים חסינות מפשע מחריד כנגד אחיהם בהווה?

האם עשיית טוב מוחקת, בכל הקשר, את המעשה הרע?

נתונים נוספים