האלימות השקטה

האלימות השקטה

מהי האלימות הקשה מכל? זו שאינה נראית כך. מאלה, המסוכנת מכולם, היא זו של הממסד האקדמי, אשר מסגיר את מהותו האמיתית בכל פעם שבו הוא מעניק תואר של כבוד לפוליטיקאי ששייך לשרשרת המזון שלו (המימון שלו).

בשרשרת הכפיה החברתית יש חוליות מתנדבות רבות המוטעות להאמין שהשרשרת פועלת למען האינטרסים שלהן בזמן שמה שקורה הוא שהן מקבלות חיזוקים תוך ביקורת מוקפדת על פעילותן עבור התאמתן לשרשרת ובאותו יחס, אך מבלי שהן עצמן מבינות את טבע שרשרת המזון שהם מחזקים עד תומה; הן תחשופנה את הכפייתיות האלימה החבויה מתחת לפני השטח רק כלפי מי שינסה שלא לקחת חלק מהשרשרת, דרך ניתוק החמצן הכלכלי שלהן.

אך אם אחת מהחוליות עצמה – אם אחד המורים, המרצים, הכותבים והחייזרים המאכלסים את כוכב האקדמיה המנותק מארץ האמת הלא ממסדית – ינסה לפעול בדרך כלשהי שאיננה עולה בקנה אחד עם החלטותיה של ההנהלה הממוסדת, תגלה לפתע, באופן כואב למדי, עד כמה החיה שאותה מזינה השרשרת שומרת על חייה ומסרבת להתאבד.

אך הרי לשרשרת אין חיים! נכון, לכאורה - ומי שיפגע בחוליות המתמרדות, הוא הרוב (מבחינה לוגית) המכני, חסר המודעות העצמית, של הקונפורמיות, שאין לו תודעה משל עצמו. אז איך יכול יצור חסר דעת מסוג זה לפגוע במי שלהערכתו איננו איש שלומו?

בעולם כולו נעשה הדבר כבר דורות רבים, לאחר שהאלימות שופכת הדמים שינתה את הופעתה והיתה למפלצת אילמת. בישראל, לפחות, נעשה הדבר ברוחה של מפ"ם ההסטורית, שלא היתה מאפשרת לבוגדים למצוא עבודה. רוח זו, במיוחד באקדמיה, לא תפטר את החוליות הסוררות אלא פשוט לא תחדש את חוזה העסקתן...

נתונים נוספים