בעיית הזכרון הקצר

בעיית הזכרון הקצר

אם אתה רוצה לבלבל אדם, אז כל מה שאתה צריך זה לדעת על כמה נתונים הוא יכול להשתלט, כמה הוא יכול לזכור. אם, למשל, הוא יכול לזכור רק מאה נתונים, אז אתה יודע שאם נציף אותו באלף נתונים, הוא לא יוכל להשתלט עליהם...

אלא אם כן הוא רושם. כי אם הוא רושם, אין גבול לכמות הדברים שהוא יכול לזכור...

זו בעיה. אך ניתן לפתור אותה אם מוצאים את הכתבים ומשמידים אותם – או אם בוחרים בפתרון כמו לדאוג שבני אדם לא יידעו קרוא וכתוב.

וכל עוד אנו שורפים את הספרים, אנחנו בסדר. אנחנו יכולים להירגע.

אך היום יש רשת חפשית והמידע מוצפן בצורת אותות חשמליים, מועבר לאינסוף מקומות על פני הכוכב ומועתק בכמויות אינסופיות.

וזהו, זה נגמר. אי אפשר יותר לפגוע במי שיש לו זכרון קצר – אלא אם כן זכרונו קצר עד כדי כך שישכח לכתוב ולקרוא ולשמור ולברר ולכתוב ולקרוא ולהזכיר וכיו"ב.

המדינה עובדת על זה כל הזמן. הם מנסים לגרום לאנשים להיות בורים, לשכוח איך לכתוב, לקרוא ולזכור.

בינתיים, אנחנו לא שוכחים.

בינתיים, אנו זוכרים, כותבים ושומרים.

בינתיים, אנחנו מעתיקים, משכפלים ומפרסמים. אנחנו מצפינים, מסתירים ומגלים.

אנחנו לומדים לקרוא ולכתוב וגם מלמדים.

ואנחנו לא מתכוונים לשכוח שום דבר.

וכל עוד אנחנו אוהבים, אין סכנה שנשכח את מי; רק קצת חבל שלאלה שאוהבים אותנו יש גם, לעתים, זכרון קצר.

נתונים נוספים