נצחונותיו של הקולקטיביזם

נצחונותיו של הקולקטיביזם

הקולקטיביזם הוא מה שגורם לערבי לחשוב ולהאמין שבהריגתו יהודי הוא מנצח את העם היהודי ושבמעשה רצח, טבח ואונס כלפי יהודים לא חמושים – כולל תינוקות - הוא תורם לנצחונו של האיסלם בעולם. קולקטיביזם הוא גם זה שגורם לישראלי שמאלני לראות פעולת זריקת בקבוק תבערה על חייל ישראלי מצד ערבי כפעולת מחאה כנגד קיפוח – רצח בדם חם של שבויים כפעולת מלחמה לגיטימית – והתקפה צבאית על אוטובוס בית ספר כחלק ממלחמה צודקת כנגד משטר משעבד.

כל אלה הם חלק מאמונת השמאל המבסס על קולקטיביזם את שיפוטו של כל עשיר כרע מבחינה מוסרית נגד כל מי שיש בידו פחות הון ממנו – כפי שהנוצרים מאשימים עד היום את היהודים ברצח ישו. ובהקשר זה ניתן לראות את הקו הישר הברור של החשיבה הקולקטיביסטית הנוצרית-כלל-עולמית וכלל-הסטורית המובילה מצליבת ישו (שנעשתה – אגב – על ידי הרומאים) ועד טבח סברה ושתילה (שנעשתה על ידי נוצרים), אשר רואה שוב ושוב את העם היהודי כאשם על אף ששום יד יהודית לא היתה בפשע.

בכל אלה בא לידי ביטוי נצחונו של הרעיון הקולקטיביסטי, שמתבטא לא בהאשמת השווא של היהודי אלא במחיקת האחריות לפשע של מי שביצע את המעשה באמת: הפושע המציאותי, אשר נותר מחוץ לסיפור ההסטורי. על רקע זה ניתן לראות איך בבליל העובדות הנוצר על ידי התפיסה הקולקטיביסטית, מי שנשאר מחוץ להישג ידו של הצדק הוא לא סתם מי שאחראי, אלא זה שהוא האחראי ביותר: הראש.

לפיכך, בעולם של ימינו, ניתן להבחין בשליטתו של הקולקטיביזם בסימן המובהק ביותר שלו: בכך שהאחראים לרוע – השליטים, המפקדים ומובילי הרצח – נמצאים הרחק מהאפשרות שייתבעו באופן ישיר על מעשיהם.

 

נתונים נוספים