איש של חזון

איש של חזון

את חזונו של שמעון פרס ניתן להגדיר כלא פחות מסניליות ממוסדת, המסמלת ומייצגת דור שלם. כשהוא עומד על דוכן הנואמים בכנסת ומטיף מוסר ליושבי גוש קטיף על כך ש"בגללם" סובלים הם, תינוקותיהם והחיילים השומרים עליהם מן הרוצחים הפלשתינים, נשאלת השאלה אם הוא נוכל המודע לכשלים היוצאים מפיו – או שהוא פשוט איננו זוכר את ההסכמים שעשה, שחימשו והביאו את הרוצחים לפני פחות מעשור אל המקום שבו הם נמצאים היום הסכמים שנוצרו על ידיו ועל ידי החבורה הרעיונית שסביבו?

אין ספק שאם מדובר בסניליות בשל גיל מתקדם, אז זו צורה מתוחכמת ביותר ואולי אף ממוסדת ליהנות מפירותיה של מחלה: להשתמש בסניליות כדי להתחמק מאחריות.

אני כבר יכול לראות אותו בעוד חמש שנים מטיף מוסר לתושבי אשדוד על כך שהם מסרבים להתנתק מעירם מוכת הטילים, בלהט זעמו של אדם שבאמת מאמין לדברי עצמו כי הוא ...פשוט אינו זוכר.

נתונים נוספים