שנאה נכונה

 

שנאה נכונה

או: מדוע ולמה זה צודק לשנוא ערבים?

את ההוקעה הנפוצה כל כך של השמאל את שנאת המתיישבים לערבים יש לדכא בשל היותה בלתי צודקת; בהקשר שבו הערבים, ככלל, מייצגים גורם מזיק, השנאה כלפי הערבים היא לא רק נכונה אלא אף מחוייבת המציאות.

וקל וחומר שגם המתיישבים היהודיים שביסודו של דבר היו בקשרים טובים עם הערבים אינם יכולים יותר לאהוב אותם בגלל העובדה שגם אלה מבין הערבים שלא פעלו ישירות נגד היהודי תמכו באלימות לא מוצדקת זו. במצב כזה, לא לשנוא את הערבים – וקל וחומר לאהוב אותם, כפי ששמאלנים רבים ממליצים – הוא הדבר הלא-צודק.

לשנאה יש מקום נכון במציאות הרגשית האנושית: שנאה היא רגש שהוא תגובה בריאה למעשי רוע שנעשים כנגד מי שבו מתפתח רגש זה, בדיו כפי שהרגש ההפכי לה, אהבה, הוא תגובה מצידו של בעל הרגש הזה למעשיו הטובים של גורם במציאות.

על כל אדם לשאוף לבריאות רגשית, כלומר למצב שבו רגשותיו יהיו מבוססים על הערכות מציאות אמיתיות. עם זאת, בהקשר זה יש להעיר כי אין השנאה לערבים יכולה להחליף שיפוט מסוים לגופו של יחיד פרטי, אלא מתייחסת למצב שבו ההתייחסות היא, כעובדה, כוללנית. גישה זו משולה להיתקלות בשדה קרב עם אוייב חמוש, שהוא מצב שאינו מאפשר בחינה של היחיד לגופו, אלא אם כן מוכן הבודק לסכן את חייו.

נתונים נוספים