הם מתים על זה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 832
הם מתים על זה
על הקלות הבלתי נסבלת של ההרג בעולם המוסלמי
אחת הבדיחות שמסתובבות לאחרונה בעולמנו מסכמת את ההבדל בין הערבים לאמריקאים במלים אלה: "בזמן שהאמריקנים דואגים לאספקת דולרים הערבים דואגים לאספקת גופות". ואף כי אבחנה מסוג זה נודפת פשטנות-יתר ואולי אף ריח של גזענות, קל להבין את מקורותיה על רקע העובדות. אלה כוללות, בין השאר, את העובדה שבתקשורת שמחו לאחרונה לדווח כי המוסלמים בעולם רצחו "רק" 3600 איש בחודש מאי - לעומת 3800 באפריל – "ירידה" שנראית לסטטיסטיקנים השוטים כאילו היא מצביעה על מגמת שיפור - כאילו קרוביו של זה שנדרס על ידי נהג במהירות של "רק" 150 קמ"ש צריכים להתנחם בעובדה שקרבנות אחרים של אותו דורסן נקטלו במהירות של 160 קמ"ש ולראות בהפרש זה אות לשיפור דרכיו...
אבל גם מי שרואה בסטטיסטיקה מקור הדרכה – ובמיוחד סטטיסטיקאים – אינו יכול שלא לראות שחייבת להיות משמעות מעשית למספרים אלה; הרי תחת כל אפשרות פרשנית כלשהי, אומר הדבר שלא ניתן להכחיש את העובדות המחרידות, שהן שבחודש מאי 2011 נרצחו 3,610 בני-אדם בפיגועי טרור ובאלימות אסלאמית, בחודש אפריל 2011 נרצחו באותו הקשר 3,844 בני-אדם ולאורך כל שנת 2010 נרצחו 29,832 בני-אדם. מה יכולה להיות משמעותן המעשית של עובדות אלה?
משמעותו המעשית של הדבר היא שבלי קשר לסיבות, למניעים ולשאלה אם מדובר במוסלמים שהורגים מוסלמים או בני דתות אחרות, או מהם המניעים הפרטיים של היחידים המעורבים במעשי ההרג הללו, הופך הדבר את האיסלם ביחס לאנושות למהות שניתן להגדירה במונחים רפואיים כתרבות שחולה בסוג של מחלה מידבקת וסופנית שמסוכן להתקרב אל נושאי נגיפיה. במונחים של ביטוי עממי הרי כאילו אמרת שהתקרבותו של לא מוסלמי לבני תרבות זו תהיה שקולה לנאמר בפתגם "אין להכניס ראש בריא למיטה חולה" – הווה אומר: כל המתקרב לאדם מוסלמי צריך לקחת בחשבון שקיימים גורמים מסוכנים בהתקרבות זו.
ותהיה אשר תהיה התשובה המדוייקת לשאלה המסויימת מדוע הורגים ונהרגים כה הרבה בתרבות זו, קשה להתחמק מכך שמשמעות שכיחותו הרבה של ההרג האנושי בחייהם של בניה היא שמחיר החיים בה הוא זול ביותר, זול עד כדי כך שיש הבדל של שמיים וארץ בין ההצדקה להריגת אדם באיסלם לבין הצדקה כזו בכל תרבות אחרת (בנקודה זו חייב אני לציין כי מה שאני אומר מתייחס למה שידוע לי, שכן יתכן שקיימת או היתה קיימת תרבות שקטלניותם של בניה היתה גדולה יותר מהמוסלמית – אך יש לי ספק בכך).
בכלל, נראה כי יכולתה של חברה שבה מחיר החיים נמוך כל כך להחזיק מעמד לאורך זמן רב הוא ירוד ביותר. בהקשר הנוכחי, נראה שרק מספרם הרב של המוסלמים הוא המאפשר להם את הקלות הבלתי נסבלת של ההריגה, אף שברור מבחינה חשבונאית כי אם תעבור מידת ההרג את מידת ההתרבות הטבעית שלה נקצב גורלה של חברה זו לעבור מן העולם – ואולי יש בכך משום הסבר עקיף לקדחתנות שבה עוסק המוסלמי בהתרבות, בין היתר באמצעות ריבוי הנשים שבו הוא נוהג.
ויש, מבחינה זו, לקח חשוב לעובדה שהמוסלמי בישראל, למשל, נהנה ממשאבי הציבור שאינו נוהג בריבוי נשים, אשר מממן את התרבותו הטבעית של המוסלמי מכיסו. עקרון זה, באופן ישיר ועקיף גם יחד, הוא נוהגו של האדם המוסלמי בעולם הלא מוסלמי, כאשר הוא נהנה ממשאביו הן כשהן ניתנות לו כקצבאות אזרחיות אם הוא מתגורר בו והן אם הוא נהנה ממענקים המוגשים על ידי ארגונים בינלאומיים לרבות ממדינות האיסלם כסעד שמעניק העולם החופשי לעמים הנחשלים.
כאשר בוחנים את הריבוי הרב של האדם המוסלמי אל מול הדמוקרטיות המערביות, ששמו להן לעקרון מנחה לפעול לפי "הרוב" ניתן לראות איך גם בתחום זה כובש לו העולם המוסלמי חלקים ניכרים מהמערב בתוקף השתתפותו המספרית את מידת כי יש אלא אם כן אין זה משנה כלל